דף היומי בזוהר, לך לך, עמודים ד – ו, כ"א באלול
מסביר לנו הזוהר כיצד התחתון מתחבר לעליון.
אנו נמצאים בתוך האנדרלמוסיה של המקרה וצריך ללמוד כיצד ללכת אל מעבר למקרה.
בחצות לילה ישנו כרוז שיוצא וקורא בכח ואומר, לכם גיבורים הקדושים, מי מכם, שהכניס רוח באזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, ולבו פתוח לדעת, ומכח כרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, וממשיכים את קו האמצעי.
רוב העולם חי בפנטומימה, דהיינו חיים רק את המקרה. הצדיקים לא מוכנים לישאר במצב כזה. משהו כואב להם. משהו מטריד אותם. הם יודעים – יש משהו מעבר! לכם בחצות לילה הם קמים ומחפשים משהו מעבר!
כל אדם באמצע חייו, באמצע תקופה, פתאום מתעורר ואומר – "רגע מה קורה פה?!". היקיצה נובע מהמיאוס במקרה, מהמיאוס בעולם הזה.
הכרוז הוא של אותם אנשים שלא מוכנים לחיות בעולם הזה רק את החיצוניות.
חצות לילה זה בדיוק הנקודה שאדם מתעורר מהנקודה החיצונית לחפש את הנקודה הפנימית שמעבר.
בשעה זו בא הקב"ה לגן עדן.
איך נתחיל את התהליך? נקום בחצות לילה לעסוק בתורה. זה לא נעים להתעורר, צריך "לשבור את הפסלים" דהיינו לוותר על המקום החיצוני ולחדור למקום מעבר.
כשמעירים אדם הוא שם את השמיכה על הראש, הוא מנסה לפתור את המקרה דרך המקרה ולא שם לב לדעת שיש משהו מלמעלה שמשמה צריכה לבוא התשובה.
כך אדם צריך לפנות לקב"ה ולומר לו – אני רוצה להיות שותף אליך. פנימיות התורה היא זו שעוזרת לנו לחדור לפנימיות. לקשר עם הבורא.
במקום שרואים שהעולם כבר חשוב, בלילה – צריך לקום וללמוד בתורה, מתוך עזיבת העצמי.
כשאדם לומד תורה הוא רואה כל מיני דברים מוזרים שלא תמיד ברורים לו. כל מיני מושגים בפנימיות התורה… אבל צריך להיות עקשנים ואז נבין.
כשעולים לבינה העליונה היא מתעוררת, ואז פתאום אתה מבין שיש עולם עם חוקים אחרים שהוא זה שמנהל את העולם, ואז אתה כנשמת צדיק, עלית למעלה, למדת תורה, והקב"ה שבך נתעורר להבין שיש דברים עליונים שאע"פ שאתה לא מבין הכל אתה רואה ששמה יש משהו גדול ומסודר. ואז זה יורד לתודעה שלך וללב שלך, ומתחיל להתפרט לפרטים.
זה לא קורה בפעם אחת אבל זה תהליך שקורה לאדם.
אם אדם לא מיואש מהעולם הזה – הוא לא יוכל להגיע לרוחניות אמיתית!!!
להסבר רחב יותר – כדאי לשמוע את השיעור…
