קבלה לעם ישראל
מהי חכמת הקבלה?
נביא כאן מדבריו של מורנו הגדול בעל "הסולם" זצוק"ל, במאמר מהות חכמת הקבלה – על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה".
חכמת הקבלה אם כן, מגלה לנו את החוקים השורשיים ביותר, ובסדר של סיבה ותוצאה מהעולמות העליונים אל עולמנו זה הגשמי.
קיימות מספר שיטות ללימוד חכמת הקבלה, אך מקובל כי האר"י הקדוש, הוא גדול המפרשים שקמו לחכמה זו, וכתבי תלמידו – ר' חיים ויטאל זי"ע הם אבני היסוד של החכמה. כמובן, ישנו ספר הזוהר, המאיר עד הרקיע, שנכתב בידי רשב"י וחבורתו, ומהווה את החלק החשוב ביותר בפנימיות התורה וחכמת הקבלה.
בעל "הסולם", במפעלו הגדול והעצום, כתב פרושים גם על כתבי האר"י והן את פרוש "הסולם" על הזוהר הקדוש. בעשותו כן, היה לגדול המפרשים שקמו לחכמת הקבלה בדורות האחרונים, ויש שרואים בו גדול המקובלים מאז האר"י הקדוש.
מה אם כן, אומרת לנו החכמה הזו? מה היא באה ללמד אותנו? אותך? כיצד חכמה מופשטת זו מצליחה להגיע עד לחיינו כאן, בעולם הזה, השפל, החומרי, הבזוי?
במשפט אחד, מתומצת, אך ממצה, נאמר כי הלומד חכמה זה, צריך להגיע לדבקות עם בוראו. ועיקר הדרך לשם עוברת דרך המצווה אותה מגדיר רבי עקיבא, ככלל גדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך".
מהו יהודי לפי הקבלה?
קודם כל יש לדעת, שיהודי הוא לא יהודי כי הוא נולד לאם יהודיה, אם כך מה נשאל? אז למה אנו יהודים?
למשל ששואלים אותי מי הייתה אמא שלך? קוראים לה חווה יהודית וכו' בגלל זה אני יהודי, והתשובה לא כך.
אנו לא יהודים בגלל שנולדנו לאם יהודיה אנו יהודים כי יש לנו נשמה של יהודי.
אז מה זה כל הסיפור ההלכתי שמי שלא נולד לאם יהודיה בודקים אותו בדיקות חמורות וכן הלאה..
התשובה: הגשמיות היא לא תורה גזענית כמו הנאצים כמו היטלר ימח שמו, אלא באו חז"ל אמרו לנו יש לנו סימנים מיוחדים לספר לכם על הרוחניות, אמרו לנו תשמעו אנחנו רוצים לספר לכם מיהו יהודי, אבל ניתן לכם סימן כי אתם לא רואים נשמות, אז אמרו לנו כל מי שיש לו חולצה ירוקה הוא יהודי, מי שלובש חולצה ירוקה לא בגלל זה הוא יהודי, אבל זה סימן שהוא יהודי, אבל רק סימן.
אם נולדת לאם יהודיה זה סימן שאתה יהודי, אבל שוב זה רק סימן זה לא עושה אותך ליהודי.
מה עושה אותך יהודי? שנולדת משבט מיעקב אבינו שהיית כנשמה במעמד הר סיני, שקיבלת על עצמך כנשמה את התורה, שכאשר התורה היא הוראת דרך כיצד לתקן את עצמנו להיות מובילי דרך של כלל האנושות להגיע לתיקון הנרצה לקבל את ההטבה מהבורא.
למה לא ניתן להיות יהודי על פי הרגשה ורק דרך הסימן?
יש הבדל בין תכונת אופי לבין הנשמה, הנשמה זה דבר אחד ותכונות אופי המבטאות בגשמיות זה דבר אחרי לגמרי.
אדם יכול להיות עצבני שליו או אוהב לימוד או בן אדם נהנתן, יכול להיות מסודר נקי מאורגן וכו' זה לא משנה, התכונות האלה הם תכונות שהם גם נכונות ליהודי וגם לגוי, אבל יש מעבר למידות האם אני יכול להיות אוהב או לא יכול להיות אוהב? זה קשור לנשמה, אתה לא רואה נשמה אז אתה צריך סימן, לא כל מי שמרגיש יהודי יכול להיות יהודי מי שממש מרגיש כך אז בודקים אותו, מפה אפשר להבין שחז"ל אמרו לנו אם בא מישו אומר אני רוצה להיות יהודי למה דוחים אותו? כדי שיתאמץ להיות יהודי שלוש פעמים צריך לדחות אותו, למה? לא כמשחק אלא כדי לראות שהוא באמת מוכן להשקיע מאמץ להיות יהודי כי אם זה דבר שטמון בנשמתנו הוא לא יוותר.
אגב כך נענה מה ההבדל בין גוי ליהודי?
כולנו בני אדם רק היהודים נבחרו להיות מובילי דרך, החלוצים בתיקון האנושי, לא עם נבחר מבחינה גשמית ,עם נבחר מבחינה רוחנית, לכן היהדות היא לא גזענית יש בה גזענות רוחנית, אך לא גזענות גשמית.
עשרה עקרונות יסוד בתורת בעל הסולם
עיקר ראשון:
הבורא טוב ומטיב
עיקר ראשון: הבורא טוב ומטיב
אחד – הבורא הוא הסיבה הראשונה לכל דבר, הוא הטוב המוחלט מבחינת התפיסה שלנו.
יחיד – כל פעולותיו שנראות לנו כפעולות רבות, הן כולם פעולות של השפעה.
מיוחד – כל מושא פעילותו הוא עניין של להשפיע.
עיקר שלישי:
הקשר בין הנברא לבורא הוא קשר של השוואת צורה
עיקר שלישי: הקשר בין הנברא לבורא הוא קשר של השוואת צורה
החיבור בין הבריאה לבורא היא ע"י השוואת צורה, ולא בשום צורה אחרת, הדבקות באופן רגיל נתפסת אצל האדם שאני רוצה והוא ייתן לי וכך ארגיש שלם. זה מעביר אותנו לצורה של דרך שמבדילה בין הטומאה לקדושה.
עיקר שני:
הבריאה היא רצון לקבל
עיקר שני: הבריאה היא רצון לקבל
הבורא ברא רצון לקבל. בעל הסולם בא והגדיר את תופעת הבריאה בצורה נפשית כדי שכל הבריאה תהיה מיוחסת לנברא עצמו ולא רק לספירות מנותקות מהאדם, בכך הוא קישר את תורת הקבלה למציאות נפשו של האדם. הגדיר באופן ברור את הבריאה כרצון לקבל. בגדר ג' במבוא לספר הזוהר הגדיר בעל הסולם שכל תורת הקבלה וכל ספר הזוהר נכתב רק לפי נשמת האדם. וכל הגדר בו אנו צריכים להבין את הזוהר הקדוש ספר היסוד של חכמת הקבלה להבין את תורת הקבלה רק דרך נפשו של האדם.
עיקר רביעי:
האדם הוא פנימיות ולא חיצוניות
עיקר רביעי: האדם הוא פנימיות ולא חיצוניות
האדם הוא נשמה ולא גוף. כל הנתפס לחושינו בצורה של חיצוניות היא צורה נפסדת ולא נכונה. רק הפנימיות יכולה לקבל את ההטבה מהבורא.
עיקר חמישי:
צריך לתקן את הפנימיות שבי ולא את החיצוניות.
עיקר חמישי: צריך לתקן את הפנימיות שבי ולא את החיצוניות.
פנימיות היא הנשמה וחיצוניות הוא הגוף מלשון נגף.
עיקר שביעי:
כל החיצוניות באה בשביל הפנימיות
עיקר שביעי: כל החיצוניות באה בשביל הפנימיות
כל התורה ומצוות הם הדרך להגיע לתקן את הפנימיות של האדם, בלי תורה ומצוות א"א לתקן את פנימיות האדם. התורה ומצוות החיצוניים באו לתקן את פנימיות האדם.
עיקר שישי:
קיום תורה ומצוות
עיקר שישי: קיום תורה ומצוות
בלי לימוד תורה וקיום מצוות אי אפשר לתקן.
עיקר שמיני:
תיקון הגאווה
עיקר שמיני: תיקון הגאווה
על ידי התבטלות לרב שחי בארץ. ויתור על הגאווה מאפשר לאדם להיות ברשות היחיד, שהיא רשותו של הבורא יתברך. הרשות העצמית שלו מבדילה אותו מהבורא.
עיקר תשיעי:
תיקון האנוכיות
עיקר תשיעי: תיקון האנוכיות
על ידי פעולה בקבוצת חברים כדי להגיע לאהבת חברים. האהבה היא קבלת אור חכמה שהוא אור של מטרת הבריאה. אהבת חברים היא הגשר לאהבת ה'.
עיקר עשירי:
משיח – השלמות בבחינת ישראל אורייתא וקב"ה חד הוא
קבלה ומצוות יש קשר?
צריכים לזכור שהמצוות הם מעשים, כמו כל מעשה שאנו עושים צריכים להגיע לנקודת איזון.
ההתקדמות של האדם היא התקדמות הדרגתית, יש דברים שחייב לעשות אותם, כמו למשל שיש אוכל שחייב לאכול ויש אוכל יותר משובח, אותו דבר במצוות יש דברים שחייבים לעשות שהם עיקרי האמונה, ולאחר מכן מתקדמים לשלב שבו עושים את כל המצוות מבחינה חיצונית ואז ההתקדמות היא מבחינה פנימית.
אם תשאלו האם לומר לאדם שבא מחילוניות באופן גורף לקיים את כל המצוות בבת אחת?
הייתי אומר שלא כדאי, שיתחיל עם עיקרי האמונה יש דברים שהם קשים בעיקרי האמונה אבל האדם צריך להתחיל לעשות איזה סימן שהוא מוכן לוותר על עצמו ולהתחיל לייצר לעצמו סביבת פעולה חדשה, כמו למשל שבת כשרות טהרת המשפחה, אלה דברים עיקריים שכדאי לשמור עליהם.
לאחר מכן צריך להמשיך להתקדם לאט לאט, צריך לדעת שנקודת השאיפה היא חייבת להיות שלמה.
יש לנו חוק מאוד מאוד חשוב ברוחניות שחייב להפנים אותו וכך לחיות אותו, מה שבא מלמעלה בא בבת אחת מה שבא מלמטה בא לאט לאט, הדרך של האדם להגיע לרוחניות צריכה להיות לאט לאט, אסור שתהיה בבת אחת כי הוא יפול, אבל ההחלטה להגיע לרוחניות מלאה עם קיום מלא צריכה להיות החלטה ברורה אני הולך לקראת דבר שלם כי ההחלטה צריכה לבוא מלמעלה, אבל הפעולה מלמטה יכולה להיות לאט לאט.
אבל אם אני יבוא מראש ויגיד צריך רק את זה לרוחניות שלמה זה כמו שאמרתי משו מלמעלה שהוא דבר חלקי, מלמעלה לא נותנים חצי מדרגה מלמעלה זו חייבת להיות מדרגה שלמה לכן כך צריך ללכת, צריכים להחליט שאנו הולכים לקיים את כל המצוות, אם אני מאמין לבעל הסולם על הרוחניות שהוא לימד אותי אני צריך גם להאמין לו על החיצוניות שהוא לימד אותי שהיא זו שתוביל אותי אבל יחד עם זו אני יודע שאני מאמין לו על הכל אבל מתקדם לזה לאט לאט, כי זו הדרך הנכונה.
לכן נסכם שבתחילה לא חייב תורה ומצוות, בהמשך חייב תורה ומצוות וצריך לומר את זה בפירוש ואסור לשקר, אנשים צריכים להתכונן בענין לא צריך לדרוש את זה בהתחלה אבל צריך לקיים תורה ומצוות כדי ללמוד את הקבלה בפנימיותה וזה גם עוזר לאדם כי הלימוד הוא לא הדבר היחידי אלא גם צריך מעשה, מעשה ולימוד ביחד הם שמביאים להשגה אמיתית.
מה משמעות המעשה בקבלה?
תשובה:
למושג מעשה יש הרבה מאוד פרושים. אך הפירוש הכולל את כולם הוא, שהמעשה הוא צד הבריאה הבאה לגלות את הבורא בבריאה.
במובן יותר פרטי הבריאה באה לפרוט את הכלל שנקרא הבורא, כמו הגוף שבא לפרוט את הנשמה.
ומה שכתוב שהמעשה הוא העיקר, זה היות ואי אפשר לתפוס את הנשמה ללא מעשה. היות וכל תפיסת הנברא היא על דרך ההעדר, על דרך הפרוט, אך גוף ללא נשמה הוא בחינת נגף, דהיינו מוות (או מגפה). חייב את המעשה אך רק בתנאי שהוא שליח של הנשמה, של הכוונה האמיתית שהיא להידבק בבורא עולם.
מעשה אין הכוונה למה שנתפס דרך חושינו הגשמיים. אך מעשינו הגשמיים הם סימן למעשה הרוחני הנקרא גוף, רצון לקבל המתפשט ממעלה למטה. כל עוד שאנו מתאמנים בעולם הזה צריך לעשות את המעשים ויחד עם זאת לדעת שהם אשליה שמכינה אותנו לאמת הרוחנית.
