למה לי ללמוד פנימיות??

ב"ה, התמדת והגעת עד לדף המעניין הזה. נניח יאמר התלמיד חכם לעצמו (או הבעל בית הלומד דף היומי בגמרא, או שעורים קבועים אחרים), מדוע לי להוסיף וללמוד גם את חלק הזה של פנימיות התורה? הלא טוב לי, ואני מרגיש שלם בעבודת ה' שלי, ובכלל אין בי המשיכה או החשק או הרצון ללימוד של פנימיות, מה גם שאיני מבין מהו הלימוד הזה, וגם לו הבנתי, אינני מכיר רב או ישיבה שבה אוכל להתעסק בחכמה זו כראוי.
שאלות טובות מאוד. מראות שאנו עוסקים ביהודי שחושב לפני שהוא פועל. תשובות, יש גם יש.
1. מהי התכלית לשמה אדם לומד תורה? להגיע לדבקות. להתקרב לבורא. אם כך, מעידים כל גדולי הדורות, כי לימוד חלק הנסתר של התורה, כגון ספר הזוהר והתיקונים, מסוגל ביותר להביא את האדם ליראת שמים.
וכן השל"ה הקדוש אמר לבניו:
"כל מי לא שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם טעם יראת חטא מימיו, וכן אמר: שגדול וחשוב היום שנתגלתה בו קבלת רבנו הקדוש האר"י ז"ל, כיום שניתנה תורת משה לישראל".
"הנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה, אחר שעושה המצווה בלי טעם, רק מצות אנשים מלומדה. ודומה לבהמות האוכלות חציר, שאין בו טעם אכילת אדם. ואפילו הוא בעל עסקים גדול במשא ומתן וטרוד הרבה, לא יפטור מעסק חכמה זאת." (הרה"ק מזידיטשוב, סור מרע ועשה טוב).
2. התורה – כמובן נצחית, וכאשר אדם עוסק אך ורק במשלים הגשמיים המצויים בתורה, או, אם נדייק, כאשר אדם לומד את התורה, רק בבחינת זמן ומקום גשמיים, שאלו הם ב' העיוותים הקיימים בעולם החומר (לעומת העולמות הרוחניים, בהם, אין תלות בזמן ומקום(, אין לו יכולת להבין את התורה במימד הרוחני שלה. ושאל עצמך יהודי יקר, האם יתכן כי התורה הקדושה באה לספר לנו רק סיפורי היסטוריה ח"ו??? האם הדבר העצום והחשוב ביותר שהקב"ה הוריד לעולם, יכול להיות כה מוגבל, ושנאמר שיציאת מצרים וקרי"ס היו דברים שקרו רק פעם? ושאברהם אבינו ע"ה, הוא רק דמות היסטורית??? ושימו לב כיצד מתייחס הזוהר הקדוש למי שמוכן לומר כך:
"רבי שמעון אמר אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות , ודברי הדיוט. כי אם כן גם בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט ועוד יותר יפים מהם…" (זהר פרשת בהעלותך אות נ"ח – תרגום מארמית)
"אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש." (שם ס"ד)
וכך רח"ו בהקדמתו על שער ההקדמות:
"כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה, ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה." (עמ' י"א טור א')
3. ונשאל כאן שאלה מאוד פשוטה – הלא בעולם הבא, לא קיימות המצוות הגשמיות, למשל, מצוות תפילין, ואם האדם לא מכיר את מצוות תפילין בפנימיותה, מעבר לזמן ומקום, ומעבר לדיקדוקי ההלכה (ולא שחלילה לא צריך להקפיד ולהדר במצוות), עם מה הוא יגיע לשמים? שם, קיימת רק הרוחניות, רק כוונת הדברים והמצוות, ונניח שיהודי דקדק בכל המצוות במשך כל ימי חייו, אך לא שינה את נפשו, לא למד כיצד המצוות קשורות לפנימיות האדם, והניח תפילין ושמר שבת רק מבחינה חיצונית, וללא שום כוונה פנימית, כך שהנפש, שהיא היא הנשארת לאחר החיים בעולם הזה, לא התרשמה כלל וכלל ממעשיו המדוקדקים והרבים, איזה שכר יקבל?
האם אתה יודע מה הכוונה בדברים שאתה עושה?
והיכן לומדים על הכוונה שבמעשה? רק בלימוד פנימיות התורה, חבל להתעלם מידיעה ברורה ונוקבת זו – אם לא למדת פנימיות המצוות, אין לך כוונה בדברים שאתה עושה.
"העוסקים רק בלבושי התורה הינם טועים בזה מאד, ה' ירחם עליהם ויסלח להם בגודל חסדו. וכאשר דרישת ה' נעזבת והמון חכמי התורה איננו יודע ברובו גם את צרכה, וחכמת התורה לתכליתה נחשבת אצלם רק הוספת איזה פלפולים בהוויות של הלכה, שהם אמנם קדושים ויקרים, אבל לא הם יאירו את נשמותינו. " (הראי"ה קוק, אגרות ב', קנג')
4. כתוב בזוהר הקדוש כי כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, וצריכה התורה על ידי המאור שבה, להחזירו למוטב, ותחשבו, כשאדם עוסק כל היום במשלים גשמיים, לעומת התעסקות בשמותיו הקדושים של הקב"ה, בהם ברא את העולמות, מה מסוגל יותר להביא את האדם לרוחניות??? אם אדם יושב כל היום ולומד את התורה, רק לפי שור וחמור? וכי שמות של רשעים שכתובים בתורה כמו פרעה ובלעם, אלו הם גם השמות הקדושים?
וכך כותב בעל "הסולם" בהקדמה לתלמוד עשר הספירות (חשוב לכל יהודי ללמוד הקדמה יסודית זו, גם אם לא לומד פנימיות התורה – להזמנת ההקדמה או דיסק עם השעורים – 050-3143333)
"…משום שקל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה, ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בהשי"ת, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו עם הכוונה להשי"ת בבת אחת, ולכן מיעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה, ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו להשי"ת בשעת לימוד בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה והשי"ת, הם אחד, וזה פשוט מאד". (הקדמה לתלמוד עשר הספירות כב)
"אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו ובדברי חכמת אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים. ואע"פ שלא בא עדיין למידה זו להבין בעומק העיון את יסוד העניין, אבל ע"י העסק התמידי יגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל הולך בתם בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך. וע"כ יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בחכמה אפילו שעה או שתיים ביום, מדי יום ביומו, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ויחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו ברזין דאורייתא." (הראי"ה קוק – אוהב ישראל בקדושה).
"כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר לעולם? שהם כל כך זרים, כי כבר שיער הרצון העליון בעצמו סיבוב הנהגה זאת הגומרת בשלמות גמור. ואלה השיעורים הם מה שאנו מפרשים בסוד הספירות והעולמות. " (הרמח"ל – דעת תבונות).
5. כי התורה יש לה גוף, ונשמה, וכפי שאנו, בני התורה, בני האור, אוהבים לצעוק על החילוניים, שהם מתעסקים רק בתורת הגוף, רק בתאוות הגוף, כך, גם כל מי שמתעקש להתעסק רק בגופי התורה. וכך אומר רשב"י זי"ע בזוה"ק:
"כהאי גוונא, אורייתא אית לה גופא, ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושין, דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא, דאיהו ספור דאורייתא, ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא."
פירוש: כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצוות התורה הנקראות גופי התורה, גוף הזה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של עולם הזה, הטיפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפורי התורה, ואינם יודעים יותר ואינם מסתכלים במה שיש תחת הלבוש ההוא.
אינון דידעין יתיר, לא מסתכלן בלבושא, אלא בגופא, דאיהי תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנישמתא, דאיהי עיקרא דכלא, אורייתא ממש, ולזמנא דאתי, זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא".
פירוש: אלו שיודעים יותר, אינם מתסכלים בלבוש אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא, החכמים עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה, שבתורה, שהיא עיקר הכל, תורה ממש, ולעתיד לבוא עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.
ועל כך פשוט נאמר, כי מי שרוצה להיות רופא, ילמד רפואה, ומי שרוצה להכיר את המספרים וטבעם ילמד מתמטיקה, ומי שרוצה לדעת ההלכות על פי הן יהודי חייב לנהוג קלה כחמורה, ילמד הלכה, ומי שמעוניין להתעלות במדרגתו הרוחנית, להכיר את הפנימיות של כל יהודי, וכל מצווה, ומצוות היראה, ומצוות האמונה, חייב ללמוד את פנימיות התורה. זוהי שאלה פשוטה מאוד – רוצה ללמוד רק חיצוניות התורה – סימן שאתה מעוניין רק בדברים החיצונייים (שאגב, הם כלים, נגמרים ונפסדים אחרי 120 שנה ולעיתים הרבה קודם לכן).
לימוד לפי הפשט נקרא "עבד", ולפי הסוד נקרא "בן". שכאשר האדם אינו יודע ומכיר את קונו אלא לפי הפשט בדרך כלל נקרא "עבד", וכאשר הוא "בן" הוא שיודע בסתרי תורה שהם באצילות כבן המחפש בגנזי אביו ונקרא "בן". (ראשית חכמה ש. הקדושה פרק ז').
6. כיוון שהיום, הדור הוא ירוד ביותר, ואם אדם ינסה לעמוד בכל ההגבלות וההחמרות שהטילו המקובלים על לימוד חכמת הקבלה, יקח לאדם 100 שנה בערך, להגיע לדרגה ולרף שהמקובלים הציבו כתנאי ללימוד הקבלה (ולכן חלק מן המקובלים הקלו בחלק מן התנאים) – והמשמעות הפרקטית של הדבר היא, שלמעשה – נגזר על האדם לא ללמוד חכמת הקבלה בכלל בדורנו!! הייתכן כדבר הזה? הרי ברור שהאדם נועד ללמוד את החכמה הפנימית, ולא רק זו החיצונית! וראה ומי שאומר, שחייב לעמוד בכל התנאים (ראה למשל 20 תנאים חמורים שמציב רח"ו בעצמו בהקדמה לעץ חיים), אומר בעצם – אל תלמד קבלה בכלל! כי ממילא אין סיכוי לאדם בן זמננו (פרט ליחידי סגולה) לעמוד בתנאי הסף. אבל, היום, אין ליהודי סיכוי כמעט, למגר את יצה"ר, רק בזכות פלפולי הגמרא, והלימוד של הפשט, לכן, חייב להתחיל ולקבוע עיתים גם לתורה הפנימית. (ראה עוד פרוט על כך בפרק: "למה דווקא היום?")
7. חכמת הקבלה מלמדת את האדם היהודי, את הכללים הרוחניים, מהם נגזרים כל דפוסי ההתנהגות הרצויים, ואף, כך נקבעו ההלכות, כפי שאומר רח"ו:
"ובלי ספק, כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר, בלבושי התורה, ואין להם עיניים רואות ברזי התורה הנסתרים בו…"כי לא על חינם, כפי רצונם, פסקו (חז"ל) טמא טהור, אסור והיתר, כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה, כנודע ליודעי ח"ן…"
וכך הראי"ה קוק:
"וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת בעקשנות דווקא, לא רק גמרא ופוסקים לבדם, לא אגדה ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר, הרי מדלדלת את עצמה וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם החיים האמתי, אור התורה בפנימיותה… חוץ מהדבר הגלוי ומוחש, הנגלה שבתורה ומצוות לבד, שאינו יכול בשום אופן לבוא ולהביא למטרתו בכל הדורות וביותר בדורנו, כי אם ביחד עם התרחבותם של שורשיו המרובים הרוחניים. " (האגרות ב', רל"ב – רל"ג).
אם כך, העוסק בנשמת התורה, יוכל להנצל מכל עצה רעה שיביא לו היצר, היות והוא מכיר הפונקציה הכללית, כשם שתלמיד מכיר את המשוואה X+X=2X, אין לו צורך להציב את כל המספרים בעולם באותה משוואה, כדי להבין את התוצאה, מרגע שמבין את המשוואה, את פנימיות הדברים, את הכלל אליו כפופים כל הפרטים, בכל מקרה, ובכל בעיה ובכל מכשול שתבוא בפניו, יוכל להכיר את הדרך הנכונה, אותה מתווה התורה.
מניסיון, לעתים, מה שהוא שאלה או תהייה עצומה בחכמה החיצונית, קושיה שאי אפשר לפותרה על פי הסיפור החיצוני המובא בתורה, מוארים באור חד ובהיר, כאשר מגיעים עם ההשקפה של פנימיות התורה, ראה השאלות שהבאנו בדף "שאלות לבדיקה".