תשובה:
למושג מעשה יש הרבה מאוד פרושים. אך הפירוש הכולל את כולם הוא, שהמעשה הוא צד הבריאה הבאה לגלות את הבורא בבריאה.
במובן יותר פרטי הבריאה באה לפרוט את הכלל שנקרא הבורא, כמו הגוף שבא לפרוט את הנשמה.
ומה שכתוב שהמעשה הוא העיקר, זה היות ואי אפשר לתפוס את הנשמה ללא מעשה. היות וכל תפיסת הנברא היא על דרך ההעדר, על דרך הפרוט, אך גוף ללא נשמה הוא בחינת נגף, דהיינו מוות (או מגפה). חייב את המעשה אך רק בתנאי שהוא שליח של הנשמה, של הכוונה האמיתית שהיא להידבק בבורא עולם.
מעשה אין הכוונה למה שנתפס דרך חושינו הגשמיים. אך מעשינו הגשמיים הם סימן למעשה הרוחני הנקרא גוף, רצון לקבל המתפשט ממעלה למטה. כל עוד שאנו מתאמנים בעולם הזה צריך לעשות את המעשים ויחד עם זאת לדעת שהם אשליה שמכינה אותנו לאמת הרוחנית.
