דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים קט"ו – קי"ז
היום אנו לומדים מאמר "והבית בהיבנותו".
מדובר על בית המקדש שעליו כתוב שכשבנו את בית המקדש לא בנו אותו עם ברזל כלל. אם כן, מה עשו כשרצו לחתוך אבנים? שמו את תולעת השמיר על המקום הצריך חיתוך והיא הייתה חותכת.
שואל רבי שמעון – מהו שכתוב "והבית בהיבנותו", בהיבנותו משמע שנבנה מאליו, ואם כן – מה הכוונה שנבנה מאליו?
כתוב "אם אין אני לי – מי לי. וכשאני לעצמי – מה אני".
לבנות את בנית בית המקדש, שהוא מקום האהבה, צריך את תולעת השמיר.
כל רעיון שבונים בנוי מפרטים. למשל אם נסתכל על עיפרון – אפשר להסתכל עליו כדבר נפרד שעומד בצד ואפשר להסתכל עליו כדבר שאני מתחבר איתו בכך שהוא עוזר לי בלימוד.
תולעת השני בעצם אומר שאני פועל על הפרטים אבל לצורך הכלל. המלכות עולה לבינה. אני רואה שגם כשיש פרטים הם אינם נפרדים רק לעצמם אלא הם באים לחיבור.
על זה אומר רבי שמעון – כמה חביבים דברי התורה. אשרי חלקו מי שעוסק בהם, ויודע ללכת בדרך אמת.
להעמקה ולהרחבה – תוכלו לשמוע בשיעור
