דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים י' – י"ב, כ"ג אלול תשע"ד
אנו נמצאים בלימוד על אברהם אבינו שבא לקיים את העם היהודי.
העם היהודי יש לו תפקיד – להוביל את כל האנושות לדבקות בה', לשלום, שהוא הכלי לאהבה. בלי השלום אין כלי שמחזיק את אור האהבה בעולם. האהבה חייבת לבוא גם מצד התחתון, וודאי שהבורא מצידו אוהב אותנו.
אנו לומדים תהליך, מה קורה לאברהם אבינו, אבל וודאי שזה קורה גם בכל פרט ופרט.
כך מלמדנו הזוהר – ישנם ב' תהליכים: מלמעלה למטה, ולמטה למעלה.
מלמעלה מאין-סוף אל למטה מגיעים עד לנקודה של העולם הזה, ומהנקודה של העולם הזה יש תהליך מלמטה למעלה עד אין-סוף.
הנקודה דעולם הזה היא הנקודה הפרטית של האדם.
באין-סוף אין עדיין הרגש של נשמה אלא רק אחר שהנשמה משתלשלת לאט לאט מלמעלה למטה היא קונה הרגשה פרטית. לפני כן היא כבטלה בפני האור.
כך משתלשלת הנשמה ומגיעה להרגשת פרטיות שלימה.
מהעולם הזה, שהוא הנקודת הנפרדות הגדולה, התחתית של ה"פרבולה", יש לנשמה תפקיד לחזור חזרה לאין-סוף. לא סתם לחזור למצב שהייתה בהתחלה אלא שהיא משתמשת בהרגשת הפרטיות שקיבלה בהיותה בעולם הזה ואיתו משתמשת בשביל הקשר לבורא. כך היא מקשרת גם את הפרטיות הגדולה – לקשר שלה עם ה' ית'. כך קשר האהבה גדול, שלם.
לפני שמגיעה הנשמה לעולם הזה, משביעים אותה! משביעים אותה שלא תשאר בנקודה הפרטית, בעולם הזה, אלא תשתוקק ותתיגע לחזור לקשר השלם עם הבורא. שלא תיכשל באמצע התהליך, באמצע המסע שלה.
יסוד חשוב מאד למדנו היום שכאשר אדם בא להיטהר – מסייעים אותו מלמעלה, ואם לא בא מצד עצמו להיטהר – לא עוזרים לו מלמעלה! כך מצד תפיסת האדם. (ישנם מקרים בהם נותנים לאדם על ידי ייסורים וכד' כדי לעורר אותו לבוא ולהיטהר, אבל אם נחזור להסתכלות מצד תפיסת האדם – כשהוא בא להיטהר מסייעים אותו, וכשהוא לא בא להיטהר – לא מסייעים אותו. זה החוק).
כך גם כתוב על אברם אבינו: "ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען", זו אתעוררותא דלתתא, כלומר הביאה לבחינת הטהרה מצד האדם, שלכן סייעו אותו מלמעלה ואמרו לו: "לך לך מארצך וממולתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". אם אברם לא היה מתחיל את התנועה מצד עצמו – לא היו מסייעים אותו מלמעלה ואומרים לו ללכת לארץ כנען.
להרחבה ולהעמקה ולנושאים נוספים – הקשיבו לשיעור…
