דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ע"ג – ע"ה. כ"ו תשרי תשע"ה
היום אנו למדים מאמר "כתפוח בעצי היער".
אומר לנו הזוהר הקדוש שאי אפשר לבוא אל המלך בלי השכינה הקדושה. אם האדם נכלל באומות העולם, ועושה רק זיווג חיצוני, ובונה קשר חיצוני ולא אמיתי, אז לא יוכל לבוא אל המלך, אל הקב"ה. כדי לבוא אל הקב"ה צריך קשר אמיתי, קשר של אהבה ולא של תאוה.
כתוב: כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי (שיר השירים פרק ב').
התפוח מציין את צד החסדים המכוסים, כלומר התבטלות גמורה מהגאווה בשביל הקשר עם הקב"ה. ההתבטלות קודמת לשימוש עם הרצון האישי שגם בו צריך להשתמש בשביל הקשר לבורא.
המדע אומר – המדע קודם לאמונה, או בלשון מדוברת "העיקר הבריאות", אבל אנו אומרים שהאמונה קודמת למדע או בלשון אחרת "העיקר הרוחניות".
בשביל לקנות את האמונה השלימה, ואת הקשר השלם עם הקב"ה, צריך מקודם לוותר על הצד האישי, לבטל את הגאווה, ורק לאחר מכן לעורר את הרצון הפרטי, את התאוה הגדולה – וגם אותה להקדיש לקשר.
כך גם בזכר לנקבה. חייב האדם להיות בתאוה לאישתו, אדם שהוא תאב לאישתו הוא כמו שתאב לבת מלך, כי האישה מציינת לבעלה את השכינה הקדושה. אבל קודם כל חייב לעזוב את הרצון לסיפוק אישי, חייב להפסיק לרצות את ההנאה הפרטית שלי מהקשר אלא לרצות את היחד עם מוכנות לוותר על כו-כולי בשביל הקשר, ורק מתוך רצון כזה צריך לעורר את הרצון הפרטי, את התאווה הפרטית ליחד. ככה מגדילים את האהבה האמיתית, השלימה.
כך יוצא פרי, בבחינת "ופריו מתוק לחיכי".
הרצון "ליחד" ל"קשר" הוא הרצון הכי חשוב, ולכן כל העולם רדוף אחריו, אבל חייב לרדוף דווקא אחרי הקשר הפנימי, האמיתי, ולא החצוני המבקש רק סיפוק אישי ופרוד נפשי.
זהו רק סיכום קטן – כדי לשמוע את השיעור המלא…
