המשך משיעור קודם:
"ארוכה מארץ מידה". היינו, שהתורה מתחלת אחר הארץ. זאת אומרת, אם יותר גדול מהארץ. וזה כלל, ששום דבר לא יכולין להתחיל באמצע. לכן, אם הוא רוצה להתחיל, הלא התחלתה נמצאה אחרי הארץ, היינו אחר הארציות. (וזה פירוש "כהן גדול עם הארץ". היינו, אפילו שעבודתו היא בגדולות, ואם עוד לא זכה לאור תורה, עדיין נמצא בארציות).
בכדי לבוא לשמה צריכין ללמוד הרבה שלא לשמה. היינו, שיתיגע ויעמול בהשלא לשמה, אז יכול לראות האמת, שעדיין לא זכה להשמה. מה שאין כן כשלא מתיגעין קודם עם הרבה כוחות, אין לו האפשרות לראות האמת.
ופעם אחר אמר, שהאדם צריך ללמוד הרבה תורה לשמה, בכדי לזכות ולראות האמת, שהוא עובד שלא לשמה. שעבודה לשמה נקרא בחינת שכר ועונש, שהוא בחינת מלכות. ותורה שלא לשמה נקראת בחינת ז"א, שהוא בחינת השגחה פרטית.
לכן מלכי ישראל, שכולם זכו להשגחה פרטית, אזי כבר לא היה להם מה לעשות, שלא היה להם מה להוסיף. לכן אמרו חז"ל, מלך ישראל לאו דן ולא דנין אותו. לכן אין להם חלק לעולם הבא, מטעם שלא עושים שום דבר. שהם רואים, שהכל עושה ה' ית'.
וזה ענין "איזבל אשתו של אחאב". שפירשו, שאשתו טענה, אי-זבל, מלשון איפה יש זבל בעולם, שהיא ראתה, שכולו טוב. ואח-אב, היינו שהיה אח לאב שבשמים. מה שאין כן מלכי בית דוד, שדנין אותם, משום שלמלכי בית דוד היה הכח ליחד קוב"ה ושכינתו ית', הגם שהם שני דברים דסתרי אהדדי, שהשגחה פרטית היא בהפכיות לבחינת שכר ועונש.
וזהו כח של הצדיקים הגדולים, שיכולים ליחד בחינת קוב"ה ושכינתא, היינו בחינת השגחה פרטיות עם שכר ועונש. ודוקא מבין שניהם יוצא את השלימות הגמור הנרצה.
—
"הסולם"- https://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
