בוקר טוב. היום יום שני בשבת קודש.
פרשת "בשלח". למה כדאי לחייך לעולם – מעלה הרב אדם סיני שאלה.
"לא המדרש העיקר אלה המעשה" (מסכת אבות פרק א').
מסביר הרב כי צריך כל הזמן להתקדם בדרך (כך גם מראה לנו הטבע עם עונות השנה וכו').
מסביר עוד כי אם אנו רוצים לחוש ולהרגיש או לחשוב דבר מה, עלינו קודם לעשות מעשה. המעשה גורם לנו שנעשה יגיעה, או עבודה – שכן העבודה נתפסת בעינינו כיגיעה. המקום החדש הזה שאנו חשים בו יגיעה מפתח מחשבה חדשה. זה בדיוק כמו שכשאנו מרימים משקולת בחדר כושר והשריר החדש מתפתח כתוצאה מהעבודה של הרמת המשקולת.
אם השריר שביד מבין את זה, אז גם השריר המחשבתי מבין שצריך לעשות יגיעה כדי לפתח מחשבה חדשה שתוביל לרגש מתוקן יותר. אנו רוצים לפתח את שריר הלב שיהיה אוהב שמח נדיב מתקשר ומשתוקק לטוב.
ואולי כל זה מקרב אותנו להבנה שהשם בחר בדרך הארוכה להיכנס לארץ ישראל.
ותוך כדי כך אנו מקבלים תורה אמונית רוחנית שאומרת שאן מחסור בעולם הרוחני לכן אם השגנו שריר רוחני של אהבה, אז כל העם שבא לערבות הדדית יזכה גם במידת האהבה שהשגנו – כי אהבה היא כמו שמחה וחיוך. ברגע שאנו מחייכים לחבר אז החבר נתרם וגם לנו לא חסר. זה שפע.
