קמחא דפסחא
כתב מרן השלחן ערוך בתחילת הלכות פסח, שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב הרמ"א, ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. עד כאן. ובתורה נאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה וכו', וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים פרק טז).
ופירש רש"י בשם המדרש, הלוי והגר והיתום והאלמנה, הם ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך.
ומכאן שמי שדואג לשמח את העניים והאביונים, הלוי (שאין לו מעות לחג הפסח מפני שלא היתה להם קרקע בארץ ישראל), והגר, היתום והאלמנה, שהשם יתברך הוא דואג להם ומחשיבם "שלו", השם יתברך משלם שכרו ומשמח ארבעה שלו, שהם, בנך ובתך ועבדך ואמתך. ומי שאינו משמח ארבעה של ה' יתברך, אין ה' יתברך דואג לו שישמחו אלה שהם שלו, בנו ובתו וכו'.
ולכן חובה קדושה על כל איש ישראל לתת צדקה לעניים קודם חג הפסח, שיהיה להם די מעות לקנות צרכי הפסח, וכיום תהלות לאל יש אגודות צדקה אמינות שניתן להעביר אליהם את כספי הקמחא דפסחא שהם ידאגו לתת אותם לעניים, וכן יש מקומות שבהם גבאי בתי הכנסת אוספים כספים מן המתפללים והם אחראים להעביר את הכספים לעניים. ויש להזהר לתת המעות אך ורק לגופים אמינים כמו שביארנו כבר בהלכות צדקה.
–
