כיצד נבחן מיהו רב גדול?
הקדמה: הרבה מאוד פעמים אנו שומעים שיעורים של רבנים גדולים. אנו מתפעלים מעוצמת עומק ידיעתם. מסתנוורים מגאונותם. אך כשאנו שואלים את עצמנו 'עם מה יצאתי מהשיעור הזה?', מה תהיה התשובה?
זכור לי סיפור מלפני כארבע עשרה שנה, בו נוכחתי בחתונה של בחור מהישיבה בה למדתי. תוך כדי קבלת הפנים, הגיע יהודי הדור לחתונה, שהוזמן על ידי אבי החתן. ניגש אלי אחד הרבנים ושאל אותי: 'האם זה הרב פלוני אלמוני (השם שמור במערכת)?' ואני ממש לא ידעתי מי זה. מסתבר שאכן הניחוש של אותו רב היה נכון, כי הוא ניגש אליו והתחיל לשוחח אתו בדברי תורה ו"טייל" אתו לאורך כל התלמוד הבבלי והירושלמי, דרך ראשונים ואחרונים. תוך רגעים ספורים התקהל סביבם קבוצה לא קטנה של תלמידים שהקשיבו לשיחה של שני הגדולים. גם אני הקטן הצטרפתי לחבורה ומה ששמעתי השאיר אותי המום: אותו רב אורח ציטט בעל פה מימרות ומקומות בתלמוד, תוך ציון עמוד מדויק עד כדי רמה של שורה בה הציטוט שלו נמצא. כולם היו כמעט מעולפים מרוב התפעלות. האמת היא שגם אני נדהמתי כהוגן.
אלא, שכשאני משחזר את אותו אירוע, בפרספקטיבה של 14 שנה, אני מנסה לשאול את עצמי: 'איזו תובנה רוחנית נפשית קיבלתי מהשיחה הזו לה הייתי עד?' ולצערי התשובה היא: כלום. רק זיכרון עמום לאיזה רגש חולף ומזדמן שאין בו שום תועלת פנימית.
הרבה מאוד פעמים אנו שומעים אנשים שמתפעלים מהגאונות של האנשים, ולא מיטיבים לרדת לעומקם של דברים. מתרשמים מהידיעות החיצוניות ונוהרים אחרי מי שמצליח להדהים אותם בידיעתם או בכוחם המיסטי.
הזהר הקדוש מודד את גדולתם של הצדיקים במדדים אחרים לגמרי: לא כמה אתה יודע את התורה, אלא כמה אתה מכוון דרכה ללכת אחרי ה'. כל מטרת הלימוד שלהם היא להגיע להבנה מה נכון לחשוב, להרגיש ולעשות כדי להידבק בה', דהיינו להיות בבחינת משפיע כמוהו.
אין אנו מזלזלים חס ושלום בלימוד התורה הקדושה על כל רבדיה וצדדיה, החל מהפשט דרך הרמז והדרש עד להגעה לסוד- לחכמת הקבלה. אך אנו לא מסתפקים רק בלדעת את התורה בידיעה ובזיכרון חיצוניים, אלא ביכולת להביא את הלימוד לכדי תנועה נפשית של יציאה מאהבה עצמית וכניסה לאהבת הזולת.
לכן, לאחר שהאדם למד את התורה בחיצוניותה וקנה הכרה בסיסית של המבנה של התורה בחיצוניותה, עליו להמשיך ולהעמיק את אותן ידיעות שהוא רכש לכדי הבנה איך הן באות לידי ביטוי בנפשו פנימה. לנסות להבין עד היכן שידו מגעת לקשר את קיום ההלכה והמעשה המחויב לכדי אמצעי וגירוי לנקודה הפנימית שבו.
טוב יעשה האדם אם יחפש לעצמו מדריך רוחני, הדרוש את קיום ההלכה בצורה ברורה ובלתי מתפשרת, עשיית המעשה החיצוני במדויק כמו שהורונו חז"ל, ויחד עם זאת להציב כמטרה ברורה ובלתי מתפשרת את ההתקדמות הרוחנית הפנימית על פי חכמת הקבלה ופנימיות התורה. או אז הוא יפגוש את המקרים, את המעשים, את הגשמיות, וילמד לפשוט מהם את מה שמעבר- את נקודת הקשר לבורא.
שנזכה….
שבת שלום!
