דף היומי בזוהר, פרשת ויצא עמ' קכ"ז-קכ"ט
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א
בשעורים הקודמים למדנו שכל התלבשות אורות בכלים, כלומר קבלת תענוג, יכולה לבוא אך ורק בקו אמצעי, בבחינה המייחדת ב' קווים – ימין ושמאל.
מלמדנו הזוהר בשיעור זה, מהו המקדים ההכרחי לקו האמצעי.
רואים אנו כי ב' האבות הקודמים ליעקב הם אברהם – שהוא בחינת ימין ואמונה, ויצחק – שהוא בחינת שמאל והשתוקקות.
כלומר, על-מנת לבוא לבחינת יעקב, יש תחילה לפעול את האב – השורש, הנקרא אברהם.
צד אברהם (ימין) שבתוך האדם, הוא צד הבורא, נמצא בהתכללות, כיוון שעיקר עצמותו – העצם שלו – הוא שמאל.
מכיוון שכך, על-מנת לקנות את בחינת האמונה בשלמות, עליו להיות נבדל מרצונו העצמי, מפרטיותו.
כדי שיוכל היהודי לבטא את צד יעקב שבתוכו, עליו תחילה להיות מופרש מעצמיותו.
זאת הפעולה שפועל יעקב עם צאן של לבן – מבדיל הוא את העדרים – נשמות הצדיקים – מיתר הצאן, וזאת על מנת לרכוש את כח האמונה הגדול, שהוא המקדים הראשון כדי לבוא לקו אמצעי באופן הנכון והשלם.