בואי כלה – בלק תשע"ה כב,ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַחֲזָא בָּלָק, בַּר צִפּוֹר, יָת כָּל דַּעֲבַד יִשְׂרָאֵל, לֶאֱמוֹרָאָה. כב,ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּדְחֵיל מוֹאֲבָאָה מִן קֳדָם עַמָּא, לַחְדָּא–אֲרֵי סַגִּי הוּא; וְעַקַת לְמוֹאֲבָאֵי, מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כב,ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַאֲמַר מוֹאָב לְסָבֵי מִדְיָן, כְּעַן יְשֵׁיצוֹן קְהָלָא יָת כָּל סַחְרָנַנָא, כְּמָא דִּמְלָחֵיךְ תּוֹרָא, יָת יָרוֹקָא דְּחַקְלָא; וּבָלָק בַּר צִפּוֹר מַלְכָּא לְמוֹאָב, בְּעִדָּנָא הַהוּא. כב,ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר, לִפְתוֹר אֲרָם דְּעַל פְּרָת אֲרַע בְּנֵי עַמֵּיהּ–לְמִקְרֵי לֵיהּ: לְמֵימַר, הָא עַמָּא נְפַק מִמִּצְרַיִם הָא חֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא, וְהוּא שָׁרֵי, מִלְּקִבְלִי. כב,ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. וּכְעַן אֵיתַא כְּעַן לוּט לִי יָת עַמָּא הָדֵין, אֲרֵי תַּקִּיף הוּא מִנִּי–מָאִם אִכּוֹל לְאָגָחָא בֵּיהּ קְרָב, וַאֲתָרְכִנֵּיהּ מִן אַרְעָא: אֲרֵי יָדַעְנָא, יָת דִּתְבָרֵיךְ מְבָרַךְ, וְדִתְלוּט, לִיט. כב,ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק. שתפו וזכו את הרבים (-:
