שלום ידידים יקרים,

אנו עומדים בעיצומו של הקיץ וה"חופש הגדול". ראוי שנקבל זמן זה כמקום להעצמה של התא המשפחתי.

השבוע הרב אדם סיני שליט"א הדגיש את החשיבות ליצור משפחה איכותית. דהיינו, משפחה הבנויה על ערכים שהם מעבר לזמני והמקומי.

עלינו להאמין בילדינו, בנפש הפנימית המבקשת מעבר לעין הרגילה. הם זקוקים להכוונתנו והיותנו שם בשבילם יותר ממה שהם יכולים להביע. אנו כהורים צריכים לקחת אחריות לייצר משפחה איכותית.

הצעת הרב היתה לקיים פגישה משפחתית פעם בשבוע ובה לקחת משימות המדגישות את האיכות. משימות כגון לימוד משותף, תפקיד לאחד הילדים ללמד הלכה יומית, לייצר מחוות אחד כלפי השני, לייצר חוויות משותפות המגבירות את האחדות וכו'

ידידים יקרים, המשפחה היא התא הבונה את גוף האומה. אחריותנו היא לא רק כלפי משפחתנו אלא כלפי האומה כולה. יש לנו הזדמנות. בואו נעצים את משפחתנו ואת האומה כולה לאיכות, אמת ואהבה.

בידידות ואהבת אמת,

משפחת הסולם. 

שבת שלום לכולכם!

ציטוט השבוע- פרשת עקב, עמ׳ 380:

"אף בפעולות שמצד עצמן נכונות הן, צריכים אנו לדעת לכוונן למטרה הנכונה. לא די שהפעולות נכונות."

*

גירוי סביבתי

נערך מתוך שיעור של הרב אדם סיני שליט"א

קשה שנשיג את הדברים באופן ישיר. אם אדם מרגיש שאין לו כח, אבל הוא מבין בהכרה שהוא צריך לעשות את הדברים, הוא צריך לבנות לעצמו סביבה שתגרום לו שיהיה לו כח.

אדם רוצה להתחיל ללמוד בלילה, הוא קרא את מאמר "ליליא דכלה" בזוהר הקדוש והבין שמה שבאמת מתקן את השכינה הקדושה הוא הלימוד בלילה, שמהווה סימן ליראה האמתית, בה צריך ללכת, דווקא בזמן ההסתרה והגלות. לאחר שהחליט ואף הייתה התלהבות ראשונית, הוא מרגיש שהכוח הראשוני התפוגג. חייב שהאדם יעשה לעצמו סביבה ראויה שתגרה אותו ללימוד בלילה, שתהווה לו קרקע פוריה לצמיחה רוחנית הדרגתית.

למה דברים אחרים מעניינים אותו? כי הוא נמצא בכזו סביבה שמגרה אותו לדברים אחרים.

מה הכוונה לעשות סביבה?

להלן כמה דוגמאות שימחישו מהי סביבה ראויה שדוחפת אותי לפעול את הדברים האמתיים שרציתי להתקדם בהם:

טובים השניים מן האחד

אם הוא יושב בבית, אז הוא פחות לומד, אם הוא נמצא בבית המדרש, יש יותר סיכוי שהוא ילמד.

אם למשל, כשהוא קם, חבר בא יחד איתו לבית המדרש ללמוד בלילה, יש יותר סיכוי שהוא יגיע בזמן, מאשר אם הוא לא קובע עם אף אחד ובא לבד. לבד הוא יכול לוותר לעצמו ביתר קלות.

בן אדם יודע שכאשר הוא לבד הוא יוותר לעצמו יותר, וכאשר הוא קובע עם מישהו, אז הוא יוותר לעצמו פחות.

סדר יום

דוגמא נוספת ליצירת סביבה ראויה היא, אם הוא עושה לעצמו סדר יום מראש, ולא פועל על פי החשק המזדמן. כאשר הוא עושה סדר יום מתוכנן, הוא יודע שהוא יותר מחוייב לדברים מאשר אם הוא פועל אותם רק לפי החשק הרגעי.

ספרים אמתיים

אם הוא קורא בספרים אמיתיים, המגבירים בו את המודעות למטרותיו ולא בספרים אחרים, זה מגביר לו את החשק לעשות עבודה על עצמו. כמובן יותר מאשר אם הוא בכלל לא מתעסק ולא מתעניין בספרים אלה.

בסופו של דבר, אדם צריך לייצר לעצמו סביבה שתגרה אותו. אם אין לו כח לייצר סביבה, התשובה היא שבדרך כלל סביבה נותנת יותר כח לייצר מאשר הכח שיש כאשר מנסים לפעול ישירות את הדבר שאותו רוצים.

אבל אם הוא יחליט, אני לא קונה את הדברים האלה יותר, ולא מביא אותם הביתה, כי באמת אצל אחרים הוא לא מתגבר, אבל בבית אין אותם, אז יש יותר סיכוי שהוא יעמוד בדיאטה.

אז אנחנו צריכים לייצר לעצמנו סביבה כזאת. זה לא אומר שכל החיים לא יהיה לנו כח, רק אני אומר שבשלב ראשון יותר קל לייצר את הסביבה, מאשר לפעול ישירות את הדבר.

צריכים להתחכם ליצר הרע.

בניית האמונה

דבר תורה בבואי כלה, שבת עקב תשע"ב

בבואי כלה מתכוננים לקראת השבת, גם בבחינת האמור "טעמו וראו כי טוב ה'", וגם מבחינת מטעמי התורה שמכינה לנו פרשת השבוע.

המטעמים ערבים לחיך של כל אדם שמבקש ללכת בדרך ה'. נותנים לו את האמצעי לבנות את המאכל הנכון.

כתוב בפרשה "והיה עקב תשמעון", מפרש רש"י שעקב – זה מצוות שאדם דש בעקביו, שהיא מצוות האמונה. מדוע היא מצוות האמונה? מפרש הרב"ש כי מצוות האמונה היא הדבר שאדם דש בעקביו, דהיינו שהיא לא חשובה לו. למה היא לא חשובה? כי הוא לא מרגיש בה ידיעה, הוא לא מרגיש בה איזשהו כוח שדרכו הוא יכול לפעול.

אם האמונה הייתה חיה בו, והאמונה הייתה כבר דבר שלם אצלו, יכול היה לפעול רק דרך האמונה. בעצם אומרת לך התורה, אם תפעל את המצוות האלה של האמונה, והכול יעבור דרכך – דרך האמונה, אז ה' ייתן לך את כל הטוב הצפון לצדיקים.

הדבר הרי ברור לכל בעל שכל, שאם הוא יעבוד את  ה' יתברך, ואם הוא יפעל בצורה אמונית, דהיינו עם אמון גדול בגדולת ה' יתברך, וילך אחרי גדולת  ה' יתברך, אז יהיה לו כל טוב.

מדוע, אם כן, אדם לא הולך בדרך הזו, אחרי שהתורה מבארת לו שהדבר אפשרי?

עוד אומרת הפרשה בהמשך שגם אם אדם יחשוב: "הגויים הם רבים, הם גדולים, הם עצומים. אני לא יכול להם. אני לא יכול לייצר הרע שהוא כל כך גדול. אני אדם קטן. מה אני צריך ללמוד פנימיות התורה? מה אני צריך ללמוד דברים כאלה גדולים? אני אדם קטן. מי אני בכלל? כְּבַד פֶּה וּכְבַד לשון אנוכי". אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אני בא איתך. אני אעשה את המלחמה בשבילך. אתה רק צריך להסכים ללכת בדרך של אמונה – להאמין שהדבר אפשרי". יש אנשים שמתייאשים מעצמם, ואז הם תולים את זה בחוסר יכולת. אומר הקדוש ברוך הוא בפרשת השבוע: "אל תתלה את זה בחוסר יכולת. גם אם נראים לך רבים גדולים רבים ועצומים, אני ה' נלחם לך!!!".

אז ממה אתה פוחד?

כל הפחד שלך נובע מחוסר אמונה בה', כך שאתה לא מקיים את מצוות ה'. ולכן אם האדם ילך בדרך אמתית, ידע שיכול להתגבר, ואז יקבל את כל הטוב.

הדרך הזו שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, היא קשה מאוד. יחד עם זה, נותן לנו יצר רע גדול מאוד, שלכאורה, לא נותן לנו אפשרות ללכת בדרך, ותמיד מפר לנו את הדרך. תמיד בתחבולות כאלו ואחרות מראה לנו שהדבר לא אפשרי, שלא כדאי לנו, שאולי זו אפילו לא דרך ה' וכן הלאה. אבל האדם צריך להתגבר במאוד מאוד וללכת בדרך  ה' ולא לוותר.

אם אדם לא עקשן בעבודת  ה' – הוא לא יכול להצליח. אדם חייב להיות עקשן מאוד בעבודת  ה'.

יש אנשים עקשנים מאוד בדרכם שלהם, בדברים שרצויים להם. זאת אומרת שיש בהם עקשנות, זו לא בעיה שאין עקשנות, הם עקשנים, אבל על הדברים הפרטיים שלהם. הם לא יודעים להיות עקשנים על האמת. לא שהם לא תאוותנים, הם תאוותנים גדולים, אבל לא לאמת. יש בהם תאוה, יש בהם כיסוף, יש להם רצונות חזקים, אבל לא לאמת.

זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולומר על האדם: "אין לו את המידה הזו, אז הוא לא יכול". יש להם את המידות, רק שהם מַפְנִים אותם למקום לא נכון. עצם ההפניה זה דבר קשה, זה לא דבר קל. זה לא דבר קל לעבוד על המידות. אבל גם הקדוש ברוך הוא אומר שבבת אחת אי אפשר לעשות את העבודה, אלא "לאט לאט אורישנו מפניך". לאט לאט צריך לעשות את העבודה, אבל תמיד לעשות אותה.

אך לא כל פעם לבדוק, האם כבר קיבלתי את האור או לא קיבלתי את האור? אלא צריך תמיד לעשות את העבודה, ולתת לקדוש ברוך הוא לגמור את המלאכה. לא עליך המלאכה לגמור, אבל אין אתה רשאי להיבטל ממנה.

בעיקר צריך לזכור שכל המצוות באות מצד האמונה. אם זה בא מצד הידיעה, מצד "מה יצא לי מזה?", אז זו מחשבה לא נכונה, זו מחשבה פגומה. המחשבה צריכה להיות מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני, לא מה אני רוצה מהקדוש ברוך הוא. יש אנשים שחושבים: "אני עשיתי מצווה, עכשיו אני מבקש ממך לתת לי את הדברים האלו", ובאים עם רשימה, מה הם רוצים מהקדוש ברוך הוא. זה קשה לחשוב מחשבה כזו, וגם להיכלל בה' יתברך.

הפרשה הזו מכינה אותנו מאוד יפה לסליחות שעומדות בפתחנו עוד מעט. עוד מעט חודש אלול, ומתחילות הסליחות לבני עדות המזרח, ובהמשך, לפני ראש השנה, גם לבני עדות אשכנז.

שפלות נכונה בדרך ה'

הסליחות צריכות להביא אותנו לראות את שפלות עצמנו, לראות את המקום של האדם, שהוא פרט ביחס לאותו כלל שנקרא הבורא יתברך, והכול שייך לבורא.

על האדם לדעת לברך נכון את הבורא, לדעת לראות את המקום הפרטי שלו, שהוא שפל מאוד, כמו דוד המלך. לראות אותו מתוך כך שהוא שפל, אבל לא שפל כדי לא לעשות כלום. הוא שפל בכדי כן לעשות. אבל במה אנשים משתמשים בשפלות? אדם אומר: "טוב, אני קטן. ממילא אני לא יכול לקבל כלום". אבל כשהם שפלים, הם שפלים בעשייה. אבל הם ממש מלכים גדולים במה שהם צריכים לקבל. אבל אם חס ושלום אומרים להם לשבת במערב ולא במזרח, אז הם שואלים: "מה? מה קרה?

למה לי לא נותנים לשבת במזרח? הרי אני אדם גדול, ואם אני כזה אדם גדול, איך זה שלא נותנים לי?". לכן אדם צריך לדעת ולהכיר את מקומו. אומר הרב"ש שאם בכלל נותנים לך להיכנס לבית המדרש, לבית הכנסת, אתה צריך להיות בשמחה גדולה, בפליאה גדולה. איך, גם הפעם, הקדוש ברוך נתן לי להיכנס לבית המדרש? איך זה יכול להיות? הרי הוא יודע מה אני חושב באמת, מה הולך בתוך הלב שלי. אומר בספר חסידים, שהאדם, בכל פעם מחדש, גם אם התגבר, אל יסגל את זה לעצמו. גם אם התגברת, אל תיקח את זה לגאווה, כי גם זו עצת הייצר כדי להפיל אותך במקרה הבא. אומר לך הייצר, הרי אתה התגברת – בגאווה גדולה, אז כבר "לי יאורי ואני עשיתיני" כמו שאומר פרעה, ואז גם בזה אתה נופל.

אז מה מצפים מאיתנו? מצפים מאיתנו לעבוד, ואם נצליח, זה לא שלנו. זו עבודה מאוד קשה, אבל היא הופכת לא להיות קשה, אם המטרה שלך, הציפיה שלך, היא לאהבת  ה', וכשאתה נמצא באהבה, אתה לא מחפש שאתה צדקת או לא צדקת.

כשמגיעים לאהבה, אסור לשאול: "האם אני מקבל את השכר? האם יש לי תענוג? האם יש לי סיפוק פרטי?". ברגע שהציפייה שלך היא לדבר אחר לגמרי, לקשר בינך לבין הבורא, אז אם הבורא מרוצה, אתה מרוצה עד השמים. זה לא מעניין אותך אם קיבלת או לא קיבלת את הביסלי שלך, או את הקולה שלך, או את המזגן שלך. זה לא מה שמעניין אותך. מה שמעניין אותך זה הקשר. משמע, שאם מה שמעניין אותך זה הסיפוק האישי שלך, לא עשית את העבודה, לא הלכת באמונה, לא הלכת באמון, בקשר אמתי עם הבורא יתברך. כל אחד צריך לראות שבפרשה הזאת הוא מגביר את בחינת אמונתו, ומגביר את בחינת הקשר בינו לבין הבורא יתברך, ואז, בעזרת  ה', אפשר להצליח בדרך  ה'.