הזוהר היומי – ויגש, עמ' ד'-ו' – מהו האדם?

כלומר, אותם החוקים שיש בעולם העליון יש בעולם התחתון. אם כך, למה צריך לעולם התחתון?
כדי שיתקדם בהדרגה, דרך העולם התחתון, ולא יקבל את העולם העליון בבת אחת.
למה בראו את העולמות? עונים: וודאי ברא אדם על הכל. ומי זה האדם? אדם הוא נפש, רוח ונשמה. את הנשמה של האדם ברא כדי שיוכלו לקבל את ההטבה.

וכן אומר, 'אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי'.
מה הטעם שברא את הארץ, שהיא מבטאת את הרצון? בשביל שיהיה אפשר לקבל ברצון הזה הרגשה, שזה נקרא התלבשות אורות בכלים.

המפגש שלי עם המציאות בעולם מעורר לי את הרצון. ומה מעורר את ההרגשה?
אפשר לעורר את ההרגשה רק על-ידי צד האדם שבך – הגוף זה לא אתה, אתה זה התלבשות אורות בכלים, שזהו נשמה.

הבורא ברא את הרצון כנגד הארץ. ואת הגוף כנגד האדמה. ועכשיו, על האדם להתקדם. לפעול כלפי העולם כך נעורר את הרצון של צד האדם שבנו שנקרא הנפש הבהמית. ודרכה, לעורר את הנפש, רוח ונשמה, ואז דרכה, תעורר את ההרגשה שלך.

כלומר, כל העבודה שלך בחיים, זה לעורר את הנשמה שלך.

אך אם לא תבוא עם רצון הרמוני, אז תקבל הרגשה במקום של רצון לא שלם, תקבל הרגשה פסולה, כיוון שבא אור לכלי לא מתוקן.

בעולם העליון, קיימת הצורה הראויה והשלמה של אותה נשמה, הנקראת בית-המקד של מעלה, הנקרא בינה. היא מאצילה איך צריכה להיראות ההרגשה בסופה. אך הרצון של האדם לא יכול לקבל את ההרגשה, את התלבשות האור בכלי, בבת אחת, אלא בשיעורים של נפש, רוח ונשמה.

נפש – היא הקיום של האדם. רוח – היא משרתת את הנפש, ומנענעת את הקיום כדי להתעורר ולצאת מנפישה לתנועה. נשמה היא הקיום העליון על הכל, וזה קיום של קבלת כל האור.

ואיך זה קשור לפרשתנו?
המלכות, שהיא הרצון שנקרא יהודה – חייב לגשת ליוסף שהוא הנשמה. זהו קשר שמתחיל בתרעומת כי הגוף לא רוצה להתכופף לנשמה, אך כשכן עושה זאת, אז הרצון יכול לקבל את ההטבה במלואה. דווקא תחילת התהליך נותן את האפשרות לראות שאני במצרים. ומשם, אני מתחיל לתקן את הרצון, וזה הפגישה בין יהודה ויוסף – שני מלכים, כמו הלבנה והשמש, צד הגוף וצד הנשמה.
וזו רק ההתחלה של העבודה שמובילה לגאולה ולקבלת התורה.