הזוהר היומי – פרשת וַיְחִי – עמ' כ"ח-ל'

מפרש לנו בעל הסולם: אני בדרך להגיע לקדושה, ואותו רצון פנימי שלי שצריך להגיע לדבקות שלמה עם ה' ית', עם השכינה הקודשה, מת בדרך. לכאורה, כל חיי לא שווים.

"כה אמר ה' קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר בפעולתך"

מה השכר? ושבו בנים לגבולם.
שואל הזוה"ק, למה בלשון עבר? הרי בעתיד לבוא, בגמר תיקון, אז ישובו הבנים לגבולם!

בנפש האדם, יש ב' מצבים: מצב השוממה הוא אותו מצב שאותה המלכות מתה בדרך, שהאדם מרגיש שאינו יכול להוליד ממנה. זוהי המטרה הגדולה והנשגבה, אבל לאדם אין הרגש לגביה, היא מתה עבורו.

אז אדם ממעט את הרצונות שלו, ופועל למען ערכים גם חשובים, אך פחותים מהתכלית הגדולה, ואלה נקראים בני בעולה.

על זה, עונה לו הקב"ה "דע לך רבים בני שוממה מבני בעולה" – פירוש: אתה רואה את הרצון הזה שלך לשלמות, הרצון לאהבת ה', הבנים, התובנות היוצאות ממנה הם רבים הרבה יותר!

וקשה לאדם, הרי אנחנו בכלל לא מרגישים את הרצון הגדול הזה, אין לנו חיות מהתורה לשמה, מאהבת ה' לשמה. אך בזמן התיקון, מסביר לנו בעל הסולם, נראה שהתובנות ממקום זה גדולות הרבה יותר, למרות כלא כך אנו מרגישים.

ועל זה, "שבו בנים לגבולם". בלשון עבר. בלשון של יש. כי גם בזמן תיקון, יש לנו התכללות בגמר תיקון. ולכן יש לאדם מצב של בדרך ומצב של הגעה למטרה. למשל, כשאנו חושבים על המטרה הנשגבה, אנו מסוגלים להוציא תובנות נצחיות יותר מאשר כשאנו משקיעים את המחשבה בקושי ובמאמצים שבדרך.

לכן, כבר עכשיו, רבים בני שוממה מבני בעולה. מתי? עכשיו! בשבת אפשר להפיק הרבה יותר, למשל כמו שאמר הרבי בן איש חי שלימוד של שעה אחת בשבת שווה לאלף שעות לימוד ביום חול. ושעה אחת בזוהר שווה לאלף שעות בגמרה, כי זה פנימיות.

לא מדובר באמת במספר, אלא ברעיון שאדם שעושה דבר מצד האמת השלמה, הוא יכול להגיע להרבה מאד, ולכן לא להתייאש. 'ביום ההוא, יהיה ה' אחד ושמו אחד'.

שיעור קצר ועשיר! לשיעור המלא עם הרב אדם סיני
👈👈👈 http://bit.ly/1OVUhoy 9 דקות:
להצטרפות לווצאפ, שלחו מסרון לגבריאל – 050-3322433