מן המפורסמות הוא, שאין תורתינו הקדושה כשאר הספרים בעולם, ואין היא באה לספר לנו סיפורים.
סיפורי התורה וחוקיה, הם ההנחיות המדויקות שמספרות לנו על היחס ביננו לבין הבורא ית', וכן מורים הם לנו, כיצד לפתח את היחס הנכון, דרך מצבים שונים אותם אנו פוגשים בעולם הזה.
התורה מספרת לנו על כוחות הנפש מורכבים, שמהם אנו קיימים, ואיתם יכולים וצריכים אנו, להוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל הטמון בנו להידמות לבוראינו.
בכדי שנוכל לקיים את הכוחות הטמונים בנו, נטע בנו הבורא ית' סוג של תודעה שדרכה, תופסים אנו מציאות אשר מתעתעת בנו, בכדי שנוכל בכוחינו אנו, מתוך בחירה ויגיעה, להתקשר לעולם עליון, ולהשוות צורה עם הבורא ית'.
תודעה זו נקראת "תודעה גשמית", וכותב הרב אדם סיני שליט"א , שהיא משמשת כמסגרת לעבודת האדם.
עוד מוסיף הרב, "הגשמיות, בהיותה מקום של עבודה, צריך להתייחס אליה ככזו.
הגשמיות היא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא פנימיות האדם."
כך צריכים אנו להתייחס השבוע בקוראינו על "מכות מצרים", ועל "פרעה" ו "משה" וכו', ללמוד מה הם באים ללמד אותנו מבחינה נפשית, וכיצד צריכים אנו לממשם בדרך עבודה, בכדי לממש את המטרה שלשמה נבראינו.
שבת שלום.