הזוהר היומי – בחסות קבוצת פלטינה
עמודים רנ"ו-רנ"ח
שני מאמרים "בזאת אשר דיבר אביהם"
"ויכל יעקב לצוות את בניו"- מדוע כתוב לצוות ולא לברך?
בזה ברך אותם על מערת המכפלה ואגב כך על אדם הראשון ועל דוד המלך.
בנושא הראשון שואל מדוע כתוב "שבטי ישראל שניים עשר" מדוע לא כתוב "כל שבטי ישראל שניים עשר"
המילה כל באה לומר לנו שכל הברכות הן לחבר את השבטים במקום שכל הברכות יוצאות משם.
זהו היסוד. לכן למילה יש כל ויש כלה. כל הפרטי באים להתכלל יחד בכלל של השכינה.
באדם יש שניים עשר צדדים, שואל מה זו הברכה "איש כברכתו ברך אותם"
בכל ברכה יש זכר ונקבה. איש הוא הזכר וכברכתו היא הנקבה. לכן אומר יברככך ה' בציון וראה בטוב ירושלים.
ציון זכר וירושלים היא הנקבה. גם כאן הברכות בזכר ונקבה. בפנימיות ובחיצוניות.
יש את היסוד הפנימי שניקרא ציון ויש את החיצוניות שנקרא ירושלים.
היות והברכות צריכות להנתן גם לפנימיות וגם לחיצוניות כדי שתהינה דבר שלם ברך אותן בברכה שלמה
גם מבחינה פנימית וגם מבחינה חיצונית.
לכן ברך את כל השבטים בברכה שלמה וברך כל אחד בראוי לו מתוכה.
על זה כתוב "איש אשר כברכתו ברך אותם" המילה כל באה לאחד את כל שבטי ישראל יחד.
מדוע כתוב "איש כברכתו ברך אותם" כדי לומר שהברכות היו גם מצד זכר וגם מצד הנקבה. זהו המאמר הראשון.
גם נפשינו בנויה מצד זכר וצד נקבה, צד שמירה וצד זכירה, תמיד צריך לברך את שני הצדדים ובעיקר שהכל יהיה מקושר לכלל אחד.
מאמר שני: "ויכל יעקב לצוות את בניו" מדוע אומר לצוות ולא לברך?
אלא שיש שני דברים, שעליהם אומר לצוות. האחד על השכינה שאתם פרטים אבל צריכים להתקשר לשכינה.
הנוסף ביקש להקבר במערכת המכפלה המכונה קיריית ארבע מפני שארבעה זוגות קבורים שם. אז איך מבקש להקבר שם עם יש כבר ארבעה זוגות?
אלא שאדם הראשון לא היה יכול להחשב ככלל מפני שלא השלים את תיקונו ונאמר עליו שנתן חלק מחייו לדוד המלך.
אבל דוד כלל לא נקבר במערת המכפלה הוא נקבר בציון כי זהו המקום הראוי לדוד המלך. לכן גם דוד המלך לא בא לתיקונו המלא, כי נקבר בלי אשתו.
ברכתו של יעקב היתה שלמה. מפני שהיא גרמה לכל השבטים להיות מקושרים בצד זכר ונקבה וכך עם ישראל יוכל להביא לתיקון השלם.