מידת השמחה

המשפט של הבעש"ט הקדוש: החי בשמחה מקיים את רצון הבורא. ויש להבין משפט זה היטב. כדי להבינו נבין קודם כל את מרכיביו ולאחר מכן את כלל הרעיון. לאחר מכן את ההשלכות הקרובות ולבסוף את ההשלכות הרחוקות.
מי הוא הנקרא חי? מי שקשור לנותן החיים באמצעות השוואת הצורה. להבדיל מרשעים שלמרות שכביכול חיים נחשבים למתים. שמחה מהי? שמחה היא מדרגת נשמה, מדרגת השפעה. בבחינת יום טוב, שהיא אמצעי לתיקון הבריאה, אמצעי לאהבה.
השמחה היא במוחין והתענוג- האהבה- שבת היא בגוף. השמחה היא ברצון להשפיע- והתענוג הוא ברצון לקבל. מהו מקיים? קיום הוא בחינת הדרך אל המטרה. הקיום הוא במדרגת חסדים. נשמה. השכלול הוא למדרגת חיה בבחינת תכלית הבריאה. ולבסוף יש להבין במשפט זה: מהו רצון הבורא? רצון הבורא באופן הפשוט הוא שהנברא יקבל את כל ההטבה השלמה. אך בתוך מסגרת הנברא גם נאמר שיש את רצון הנברא- שהוא הרצון לקבל. ואת רצון הבורא- שהוא הרצון להשפיע שבתוך הרצון לקבל. זהו צד הבורא שבנברא.
כלל המשפט אומר: שאדם שחי בשמחה- במדרגה של השפעה זוכה לקיים כאמצעי לתכלית הבריאה את רצון הבורא שבתוכו. זוהי מדרגת התיקון הגבוהה של הנשמה, בבחינת שיתא אלפי שני. כהכנה לבוא לאלף השביעי. כהשלכה קרובה נבין שעל האדם לצאת מתוך תפיסת השמחה כתענוג לפרטיות. השמחה היא נקנית מתוך השפעה לזולתו. מתוך יציאה מעצמו. על השלכות נוספות קרובות ורחוקות נדבר בהמשך.