עבודת ה' אמיתית

אומר הרב"ש זצוק"ל שכך היא דעתם השגויה של בני האדם : " שאם הייתה עבודת ה' בבחינת ידיעה, ולא היה צריכים להאמין, בטח היו מתרבים עובדי ה', והיו הרבה אנשים שהיו מתמסרים לעבודה"

מוסיף הרב"ש, שאם דרך הידיעה הייתה דרך שיותר מאפשרת להגיע למטרת הבריאה, זאת הייתה הדרך שניתנת ע"י התורה. אולם הדרך שניתנה היא דרך האמונה ומסתבר שהיא הדרך הראויה לקרב את האדם לאושר האמתי ולדבקות בה'.

אמונה או ידיעה?

מה מקרב יותר בין חברים?

ראובן מבקש מחברו שיעזור לו בהלוואה כספית של עשרת אלפים דולר. ישנן ב' אפשרויות: האחת שחברו של ראובן טרם ההלוואה רוצה ידיעה ברורה, כיצד מחזיר לו ראובן את ההלוואה או את התמורה להלוואה. האפשרות השנייה היא שהחבר מלווה לראובן ללא שאלות מתוך אמון בחברות ביניהם.

נהיר לכל שהאפשרות השנייה מביאה יותר לאהבה. אמון הוא בסיס לאהבה. אם כך, מדוע שלא נקבל שזה הבסיס ליצירת אהבה עם הבורא? מדוע אנו מבקשים לראות את התועלת האישית בעשיית רצון הבורא? מדוע אין אנו מחשיבים את האמונה יותר מהידיעה?

התשובה היא, שהרצון הגופני מאתגר אותנו. הוא מעין משקולת על האמון שצריך לייצר עם הבורא יתברך. אמון זה יכול להתקיים רק עם נעבוד באמונה. הרצון לעבוד רק מתוך ידיעה מסיט את האדם לאהבה עצמית, לאגואיזם.

נכון הוא שדרך אגואיזם ניתן לייצר יגיעה עצומה, ולהביא מס' רב של אנשים לדרך, אולם דרך זו לא תביא לייעד המבוקש של אהבת ה'.

מדוע יש האומרים שחכמת הקבלה היא מדע ולא אמונה?

זה אמנם מקרב יותר אנשים, אבל לאן? לאגואיזם רוחני ולא לאמון ואהבת ה'. באופן זה מסתגרים בשגיאה שהמצוות המעשיות מיותרות ורק מי שמרגיש נוח או מחובר צריך לקיימם, כאמור רק אם ישנה ידיעה גופנית הנקראת הנאה.

דרך זו גם אם מפורסמת לא תצלח. היא מנוגדת לאמת. הקשר האמתי עם הבורא לא יכול להיבנות על ידיעה ותענוג אלא על אמונה.

הרב אדם סיני