שיעור שמע:
הורד Mp3
SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS
לג
עיקר העבודה היא הגדלת חשיבותו של הקב"ה בלב.
עבודה נפשית זו משימה את האדם כקטן המתבטל בפני גדול. כדי לעשות זאת עליו להעמיק מחשבתו, להשתמש בדמיון, ובעיקר לבוא בביטול. פעולה שאדם עושה בחוץ, פועלת בתוכו. עליו לשנוא את תאוות הגוף ולשמוח בשמחת הנפש.
עוֹד זֹאת עוד מעבר לניהול הסור מרע ע"י שנאת הגוף ועשה טוב, תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִתִּית, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים שֶׁצָּרִיךְ לְזַכְּכָהּ וּלְהָאִירָהּ בְּשִׂמְחַת לֵבָב, אֲזַי יַעֲמִיק מַחַשַׁבְתּוֹ שתהיה מחשבה חזקה באמונה בסיסית. מי שאינו חי את מחשבתו, אז היא רופפת. השכל הוא זה שמשיג את מסקנת התמונה הנפשית ע"י הדמייה פנימית. הבינה מחלקת את הרעיון ומאפשרת להרכיב את הרעיון חדש. אדם בעל בינה יציבה אינו חושש לפרק מחשבה לפרטים ולהרכיבה מחדש בצורה משוכללת. על האדם לצייר בנפשו ככול שיכול את גדלות השם. וִיצַיֵּר בְּשִׂכְלוֹ וּבִינָתוֹ עִנְיַן יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ הָאֲמִתִּי, אֵיךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וַאֲפִלּוּ מְלֹא כָּל הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הוּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלָא חָשִׁיב מַמָּשׁ, וְהוּא לְבַדּוֹ הוּא בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ קֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִית. וְגַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא בּוֹ עוֹלָם הַזֶּה, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, הָיָה הוּא לְבַדּוֹ מְמַלֵּא הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְבַדּוֹ בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים בְּטֵלִים אֶצְלוֹ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ כְּבִטּוּל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹרָן וְשָׁרְשָׁן, הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַצְמוּתָהּ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כו', שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִן קֹדֶם שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה [כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְרָקִים כ' וכ"א בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם]. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מָשָׁל גַּשְׁמִי לָזֶה, מֵעִנְיַן בִּטּוּל זִיו וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ, הוּא גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁגַּם שָׁם מֵאִיר וּמִתְפַּשֵּׁט וַדַּאי זִיווֹ וְאוֹרוֹ, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת מֵהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהֶאָרָתוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁשָּׁם הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת בִּמְקוֹרוֹ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת כְּלָל. וְכָכָה מַמָּשׁ דֶּרֶךְ מָשָׁל הוּא בִּטּוּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקוֹרוֹ, שֶׁהוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת. בא להראות לנו את הרעיון שקטן מתבטל בפני גדול. עלינו לחשוב על הבורא יתברך גדול ועצום שהנברא בטל פניו. וגם ברמה המעשית הפסוק: ואהבת לרעך כמוך אני ה' משמעו ואהבת לרעך כמוך זה פרט בתוך הכלל הגדול אני ה' הוא הוודאי המוחלט. גאוותן מרגיש שחשיבות עצמית היא דבר גדול, וכאן טעותו.
וְהִנֵּה כְּשֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה הַרְבֵּה, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְתָגֵל נַפְשׁוֹ אַף גִּילַת וְרַנֵּן בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ וּמְאֹד בֶּאֱמוּנָה זוֹ כִּי רַבָּה הִיא, כִּי הִיא קִרְבַת אֱלֹהִים מַמָּשׁ, וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת. אין הכוונה בעולם הזה החולף, אלא בהשתוקקות הנפש של כל בריה ובריה.
וְהִנֵּה כַּמָּה גְּדוֹלָה שִׂמְחַת הֶדְיוֹט וּשְׁפַל אֲנָשִׁים בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הַמִּתְאַכְסֵן וְדָר עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ. וְקַל וָחֹמֶר לְאֵין קֵץ לְקִרְבַת וְדִירַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְדִכְתִיב1: "כִּי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה' ".
וְעַל זֶה תִּקְּנוּ לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל בֹּקֶר וְלוֹמַר: "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וכו' וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ". כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם שָׂשֹ וְשָׂמֵחַ בִּירֻשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לוֹ הוֹן עָתֵק שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ, כֵּן וְיוֹתֵר מִכֵּן לְאֵין קֵץ יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ עַל יְרֻשָּׁתֵנוּ שֶׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, הוּא יִחוּד ה' הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וְזוֹ הִיא דִּירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים. זוהי הירושה שהשאירו לנו האבות, שהם המרכבה לאמונה המאפשרת להרגיש את ה' כל הזמן. כוח אברהם שבנפש, שמאמין כם כשמושלח לכבשן האש, יצחק שצרב בנפשנו את תכונת האושר גם כשנעקד תוך יראת רוממות שלמה, ויעקב המשלב את קבלת האושר והתענוג רק מהאמת – קו אמצע וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה2: "תַּרְיָ"ג מִצְוֹת נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל. בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר3: 'וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ אֵינָהּ רַק מִצְוָה אַחַת, הִיא הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ אמונה בבורא המגיעה דרך ג' האבות. כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ יָבֹא לְקִיּוּם כָּל הַתַּרְיָ"ג מִצְוֹת. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ שָׂשֹ וְשָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּיִחוּד ה' בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה עָלָיו רַק מִצְוָה זוֹ לְבַדָּהּ וְהִיא לְבַדָּהּ תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת. לכאורה קצת קשה מפני שהתכלית היא אהבת השם, אך באמונה תלויה כל הדרך להגיע לתכלית. האמונה היא היסוד של האמצעי, התכלית היא האהבה. הֲרֵי בְּכֹחַ וְחִיּוּת נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ תִּתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה מַעְלָה עַל כָּל הַמּוֹנְעִים קִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ"ג מִצְוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ. וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, שהאמונה היא התדר המקשר בין נברא לבורא, ואם אינו קשור למקור החיים, נחשב כמת. לא מדע, לא ידיעה ולא שמחה – הקשר הוא קשר של אמונה.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", יִחְיֶה דַּיְקָא, כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים דֶּרֶךְ מָשָׁל, כָּךְ תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ. וְהִיא שִׂמְחָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּקִרְבַת ה' וְדִירָתוֹ אִתּוֹ עִמּוֹ, עוֹד זֹאת יִשְׂמַח בְּכִפְלַיִם בְּשִׂמְחַת ה' וְגֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה זוֹ, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחֲרָא מַמָּשׁ וְאִתְהֲפֵךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַחָמְרִי, הַמַּחֲשִׁיכִים וּמְכַסִּים עַל אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עַד עֵת קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב4: "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ" שהקליפות, החושך מפריד את האדם מבוראו, ובגלל התפיסה הגשמית הוא נופל בחוסר אמונה [דְּהַיְנוּ קֵץ הַיָּמִין, שֶׁיַּעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן ודאי שבסוף מתגברים והימין מנצח, וכל השמאל – התפיסה החלוקית המפרידה באה כדי לשרת את הימין. וּבִפְרָט בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים טָמֵא וּמָלֵא קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא. וְאֵין שִׂמְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כָּאוֹרָה וְשִׂמְחָה בְּיִתְרוֹן אוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא. שמחת ה' היא מהתגברות על הקליפות בעולם הזה, הרוצות את שליטת הגוף על הנשמה, דהיינו תורת יוון הרוצה את שליטת הגוף.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב5 "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו", פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת ה' אֲשֶׁר שָׂשֹ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת תפיסת העֲשִׂיָּה גַּשְׁמִית מַמָּשׁ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב "בְּעֹשָׂיו" לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי הַמָּלֵא קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁנִּקְרָא רְשׁוּת הָרַבִּים וְטַוְּרֵי דְּפֵרוּדָא. וְאִתְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְנַעֲשִׂים רְשׁוּת הַיָּחִיד לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה זוֹ. אם יכול בכל עשייה גשמית יכול לשמר אמונה שלמה, אזי דירתו בתחתונים בכל מקרה ומקרה, ולאחר שיגמרו המקרים, דהיינו שיתפוס את כלל האמונה דרך המקרים, לא יהיה צורך בעולם גשמי זה, כפי שאמרו חז"ל: עולם חולף, והגשמיות תיראה באופן אחר, שלא דרך החושים החלוקיים אלא כרוחניות, בה יש חלקים המאוחדים באמונה שלמה. האמונה השלמה הופכת את בחינת הפרטים והמקרים הרבים, לרשות היחיד, רשותו של יחידו של עולם.
עולם זה הוא כצל חולף, תפיסה שלא יהיה בה צורך לאחר חטא אדם הראשון, ולעתיד לבוא לאחר זמן התיקון נגיע לתפיסה האמונית האחדותית. עולם זה הוא רק טרקלין.
שאלות לחזרה ושינון בתניא פרק לג
1. אם איזה אמצעים יפעל האדם כדי להעמיק ולהגדיל את ענין יחודו ית'?
2. מה המשל שמבאר לנו את צורת היחס הנכונה בין הנברא לבורא?
3. כיצד נכון לפרש את המושג "להיות לו דירה בתחתונים"?
אתר הבית- https://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: https://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams