בואי כלה – ויקרא תשע"ז

שיעור שמע:

הורד Mp3

————————————————

בואי כלה שבת, פרשת ויקרא תשע"ז –
א וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן…
מה זה אדם?
הרי ברור למי מדברת התורה. מה חשבנו שזה פרפר יבוא לעשות משהו? איזה שור יבוא לעשות משהו? ברור שמדובר על אדם. אלא מה?! שאדם מורכב מצד דומם, צומח, חי ומדבר שבאדם. הוא אומר אם אתה רוצה להקריב קורבן, צד האדם שבך הוא זה שצריך להקריב קורבן. אם צדדים אחרים ממך מקריבים קורבן זה קורבן לא אמיתי.
אדם, אומר, כי יקריב. יקריב, אומר הרב"ש, מלשון התקרבות לה'.
אם אדם רוצה להתקרב לה' ובגלל זה הוא רוצה להקריב, אז הקורבן שלו אמיתי.
ממה אני אקריב קורבן? אומר: מכם. אדם כי יקריב מכם. לא ממשהו אחר. ממה ששייך לך. ממה שחשוב לך. ממה שאתה אוהב. אם זה דבר שאתה לא רוצה בו, אין לך מה להקריב. אתה צריך להקריב דבר שאתה רוצה.
צריך להקריב את הקורבן לה' ולא לעצמך. אם אתה מקריב קורבן רק כדי שלך יהיה יותר טוב אז זה לא קורבן לה'.
יש מחלוקת גדולה מהי תכלית הבריאה. האם להטיב לנבראיו או לעשות נחת רוח לה'. האם הבורא רוצה לעשות דירה בתחתונים או שברא את הבריא כדי להטיב לנבראיו.
התשובה האי שזה אותו הדבר. כי כשהוא עושה דירה בתחתונים זה כדי להטיב לנבראיו. לא כמובן מדובר על הגשמיות. הקורבן צריך להיות לה'.
ממה צריך להקריב? מן הבהמה. מן הבקר ומן הצאן. ונותן לנו את הפרוט של הקורבנות.
אומר גם שהקורבן צריך להיות קורבן תמים, שלם. אם יש מום בקורבן אז הקורבן הוא קרובן לא אמיתי. אומר הרב"ש לעיתים קורה שאדם יש לו נפילות בחיים, נפל מנכסיו, קרה לו מקרה שלא טוב לו בחיים הגשמיים, ואומר אני רואה שבחיים הגשמיים לא טוב לי, אז אני אחזור בתשובה ויהיה לי טוב בחיים הרוחניים. כי טוב בחיים הגשמיים אני לא יוכל להשיג, אז אני אקריב את זה ואני יעבור לחיים רוחניים, כך יהיה לי יותר טוב. אומר, זה קורבן בעל מום. אל תיתן מה שאתה לא רוצה. תיתן דבר שהוא שלם לך. כמו שאומר דוד המלך שאת התשובה אתה צריך לעשות בימי בחרותיך כאשר יש בך כח, יש בך רצון חזק, יש בך תאוות חזקות, אז את זה תיתן לה'. אל תחכה שתהיה זקן שאין לך שום תאווה. אתה לא רוצה כלום ואז תחזור בתשובה…
תחזור בתשובה בימי בחרותך. כשיש לך אפשרות לעשות הרבה דברים חיצוניים אז את הדברים החיצוניים תיתן לה'. הדבר המיותר לך, זה נקרא קורבן בעל מום.
לכן, אנחנו לא נאמר למי שנפל מעסקיו, או נהייה חולה, לא לחזור בתשובה, אבל נגיד לו שזה מתוך שלא לשמה. שעכשיו יעשה את המעבר יקריב קורבן אמיתי לה'.
כשאדם לא מוכן להקריב מן הבהמה, מכל עולם הרגשות שלו, הוא לא יכול באמת להתקרב לה'. כמו שלמדנו במאמר "וזאת ליהודה", שההעדר קודם להוויה. אם אדם לא מוכן שהזרע, בבחינת דומם ירקב באדמה, אז אם הוא לא מוכן שצד הדומם יעדר, לא יהיה צד הצומח. אם הוא לא מוכן לוותר על מנוחתו הגשמית, על חוסר תנועה הוא לא יוכל להתגדל. אם לא יוותר על הקריירה שלו הוא יגיע לעולם הרגשות הפנימי שלו. אם הוא לא יוותר על עולם הרגשות שלו, אז הוא לא יוכל להגיע להתקרבות לה' שזה צד האדם שבו. הרצון לדבקות בה' הוא מחייב את ההעדר של צד הבהמה. זה דבר לא קל.
לכן, כל אחד צריך לראות שהקרבת הקורבן שהיתה בבית המקדש היתה סגולה גדולה להתקרב לה'.
שואל הרב"ש: עכשיו אין לנו בית מקדש. מה נעשה? אומר: שעסק התורה הוא במקום קורבן. ואם אדם מתעסק בתורה ונותן מזמנו היקר, לא כשאין לו מה לעשות אז הוא ילמד תורה כי משעמם לו, כי הוא חייב, לא. את זמנו היקר שיכול לעשות דברים אחרת, שיהיה קורבן אמיתי. את זה יתן לה'.
איך אדם ימדוד את כוחותיו? כמה אני יכול לתת?
למדנו בתע"ס שכאשר אדם הוא אדם אמיתי, אז הוא מרגיש שמצד אחד יש לו השתוקקות חזקה, שזה מניע אותו. אבל הוא יודע שאם ההרגש הזה הוא יתפשט ממנו ממעלה למטה לגוף אז יהיה לו נזק, כמו שלמדנו בשבירת הכלים.
לכן, כל אחד יראה שהוא חייב מסך. מסך זה אומר שלמרות שיש לי תאווה גדולה, שזה צד הבהמה, אני חייב לבנות כלי חדש, בלי כלי חדש, בלי מסך, אי אפשר שיתפשט לגוף אחרת תהיה שבירה.
כמו שלמדנו בחלק ז' איך בונים את הקדושה. למדנו בספרא דצניעותא, השבוע, שאומר שעתיק, צד האמונה נותן 7 תיקונים בראש דרך אנפין, בראש המחשבה. אי אפשר לחשוב בצורה אמיתית בלי צד אמוני.
הכל מתחבר לאחד, כל התורה. צריך לחשוב נכון בצורה אמונית. אם נקריב קורבן אמיתי לא בעל מום, מצד האדם שבנו, כדי להתקרב לה' אז נוכל להצליח גם בקורבנות.
ספר ויקרא הוא ספר קצת קשה, אולי, להבנה אבל אם נבין את הקרבנות כרצון להתקרבות לה' אז בע"ה נוכל לגמור את הספר כראוי.
ל ח י י ם