חודש טוב לכולם,
אנחנו יושבים בסעודת ראש חודש שבט.
כמו בכל חודש,, כך בראש חודש אנחנו רוצים לכוון את נפשינו לעשות את המסע בזמן שבו הנפש היהודית שבנו רוצה לקבל עוד תיקון בספירלת החיים שבו מתקדם הזמן.
כידוע וודאי לכולם, שלא הזמן זז אלא האדם זז בזמן, כי כפי שהגדיר לנו בעל הסולם בתע"ס חלק א', הזמן – הוא מספר חידושי צורה.
ככל שאדם מחדש את צורתו ופועל כדי להתקדם בצורתו, כדי להגיע לאיזון הראוי והנכון כך שצורתו תהיה שלמה לקבל את ההטבה אז הוא מתקדם בזמן.
יש אנשים שחיים הרבה זמן, בזמן הגשמי, אבל לא מתקדמים כלל בזמן הרוחני. ויש כאלה שמתקדמים מהר מאד בזמן הרוחני למרות שעובר מעט זמן גשמי.
כמובן, שהיות והאדם הוא הנפש, אז ראוי שהאדם יתקדם במקום הנפשי שלו ולאו-דווקא במקום הגשמי.
חודש שבט – יכול להיות לשבט או לחסד. לאחר שירדו רוב הגשמים, אדם צריך לראות איזה פירות הוא מוציא. כידוע חודש שבט הוא עניין של חינוך מכיוון שאז יוצאים מהכוח אל הפועל הבנים שהם צריכים להיות סוג של תוצאה.
בן נקרא – בר – בארמית. דהיינו יציאה מהכוח אל הפועל של מה שהצטבר אצל האדם.
עד כה, היתה מציאות של הריון. ההריון הזה הוא מאד מיוחד לעם היהודי, לכל נפש ונפש.
היום אני רוצה לדבר על סוג ההריון, ואיך אנחנו מקפידים לא להוליד נפלים ולא להוליד מומים.
כאשר אדם רואה שעכשיו הוא צריך להוליד, אז הוא צריך לבדוק ולראות האם הוא מוליד מהריון אמיתי או מהריון מדומה וספוג בקליפות. מכיוון שהוא כבר מסיים עכשיו את חודשי הריונו הוא צריך להוליד אז הוא יכול עתה להחליט האם אני מוליד א' או ב'???
ילדים, בנים, אמיתיים או לא אמיתיים. אל אחר אסתרס ולא עביד פרי. אומר בעל הסולם, אומר הזוהר הקדוש, עפ"י זה יש אבחנה בין הטומאה לבין הקדושה.
אנחנו רוצים שלא להוליד טומאה מעצמנו. איך נבדוק זאת? נבדוק מהיכן בא העובר.
כל רחם בנוי מב' צירים ולכל ציר יש 2 דלתות. זה יוצר צורה של האות מ', הנראית כמו רחם. זה מאפשר מספר דברים בתוך הרחם. כל אדם צריך לראות אם הוא מוליד מהרחם האמיתי והנכון או שהוא מוליד מרחם שהוא לא אמיתי.
איך בנוי רחם? בנוי כך שיש לו דלת וציר א', שהיא באה מבחינת הקטנות, ודלת וציר ב' שבאה מבחינת הגדלות.
הרחם בנוי כך שמצייר את האדם איך לייצר את הקטנות שלו שזה הטבעיים שלו וגם איך לייצר את הגדלות שלו שזה השכלול שלו. כל זה חייב לקרות בתוך הרחם. למה בתוך הרחם? שאסור שתהיה נגיעה של החיצוניים בתוך המקום הזה. כאשר בא זמן הלידה, אז נפתחים הצירים והוולד יכול לצאת לאוויר העולם.
דלת וציר א' הוא בא מעניין מאד מיוחד שנקרא משה. משה זה ר"ת "שאול מרחובות הנהר".
מה זה שאול מרחובות הנהר? זהו אותו שאול הנחבא אל הכלים שנקרא מלך היסוד. הוא גם נקרא יסוד דאבא. אומנם הוא נשבר עם שאר הכלים אבל יש בחינה בו שלא נשברה. הבחינה שלא נשברה, היא היסוד שכל פעם שיש צרה לאדם הוא יכול להתגבר על הצרה שלו כתוצאה מהיסוד הזה והיסוד הזה הוא לא נפגם. כל הקליפות, כמה שבאות כלפיו לא יכולות לפגוע בו.
מי זה היסוד הזה? היסוד הזה נקרא משה רבינו. הוא גם היה מרדכי היהודי, הוא גם בחינת לאה. הוא היה בחינת שאול המלך. כל אלה שהצליחו לצאת נגד החיצוניים השתמשו בכוח הזה.
מהו הכוח הזה?
הוא כוח של אמונה שאני כבר ויתרתי מראש על כל עניין האור. על עניין החכמה. למה? כי אני מכיר מי אני. אני יודע שאני בתור אדם מקבל על עצמי שהבורא שלם ואני בלתי-שלם. לבחינה הזאת קוראים יסוד-של פרצוף עב. נקרא צר ואריך. הוא יודע שהוא צר בחסדים וארוך בחכמה. ז"א, יש לו רצון גדול לחכמה. אבל הוא יודע שמצד עצמו הוא לא יכול לקבל אותה כי הוא צר. שהחסדים האמתיים נמצאים אצל הבורא ית', ורק אם אני אתקשר אליו אז אני אוכל לקבל.
לכן, כאשר היתה שבירת הכלים ובא אור חכמה גדול וכל הכלים האחרים באו ומשכו את התענוג הגדול, הוא אמר: לי לא מגיע. לי לא מגיע. זה אותו פח שמן שמוצאים בחנכה שחתום בחותמו של כהן גדול. אומר: לי לא מגיע כלום! וזה מה שמציל את האדם. הידיעה שהוא ויתר על גאוותו כך שהוא יודע: יש בורא בעולם, מהבורא בא הכל, ואני כלום. אם זה לא בא כתוצאה מקשר עם הבורא אני מוותר על עצמי לגמרי.
על בסיס היסוד הזה נבנה הרחם. הרחם בנוי מציר שהוא כמו י' ושני ו' שזה כ"ב אותיות יחד. כב' חסרונות של קטנות וכב' חסרונות של גדלות. יחד הם יוצאים את המ'. (מוסבר בתע"ס חלק ט' בתשובה כח').
אם אנחנו רוצים להביא לדבר יותר פשוט, האדם צריך לשאול את עצמו: הפירות שלי, שאותם אני הולך להוליד, האם הם באו ממקום אמוני או ממקום תאוותני, אנוכי, גאוותי. מאיפה אני מוליד את הפירות? אם זה פירות, בנים, שנולדו ממקום אמוני אז הולדתי דברים אמתיים. אם באו ממקום לא אמוני, הם נפל. אין טעם להוליד אותם.
לכן, אנחנו לומדים אותם עכשיו לשבט או לחסד.
מה זה לשבט או לחסד?
או שזה יבוא מצד הכוח של החסד שבנו, של ההשפעה, של הנתינה של הרצון להתקשר לבורא ית', מהמקום האמוני שלנו, או לשבט.
זה נתון לנו עכשיו. אבל אם נולדים לנו כל מני דברים מה נעשה? זה תלוי בערך שניתן לאותם בנים, הבנות, שהם בנים אמוניים.
לדוגמא: נולד לאדם רצון ללמוד. נוצר לו רצון להתלבש נאה ויפה, נוצר לו רצון ללמד, לעשות קריירה, לאהוב את חבריו… אז מתחיל לשקול לעשות סדר בדברים.
איזה רצונות אני נותן להם ערך גבוה ואיזה רצונות הם משניים והם רק אם יהיה לי זמן אעשה אותם? איך נדע מה בא ממקום אמוני ומה לא?
נסתכל על היסודות שלנו, לדברי רבותינו ונראה האם הם באים מיסודות אמתיים או לא.
אם הם באים מיסודות אמתיים אז הם בנים טובים. אם לא הם נפלים. עם מוטציות. לכן, היום אנחנו צריכים לעשות לעצמנו סדר. האם אני מוליד מוטציות או מוליד בנים אמיתיים?
כל אחד בנפשו חייב לעשות את החשבון היום. מה אני הולך להוליד? בכל אחד מאיתנו, כיהודים, יש רחם. ולכן, כשאני אתן ערך לבן האמוני שבי, אז אותו אני אצטרך לחנך.
חודש שבט הוא חודש של חינוך שבו אני צריך לחנך את ילדי, את כל הבנותי לדרך אמונית. אחרי שאני אוליד אותם, לא די בכך, אלא אני צריך לטפח אותם, להנות מהם, לפעול איתם, וזה חודש שבט.
לכן, אנחנו גם נוהגים לאכול מהפירות כדי לאמר כי האדם הוא עץ השדה. והצדיק נחשב לעץ פרי עושה פרי. שהוא הדר לאדם. ואם אדם יודע לשבח את הדברים הנכונים בחיים אז הוא פועל נכון את חודש שבט. אם לא, אז יש גם פירות. כי כולנו מייצרים, כמעט כולנו מייצרים. יש כאלה שכמעט לא מייצרים כלום. מייצרים דמיונות שגויים והדמיונות האלה הם דמיונות שלא לטובתם. אפשר להשתעשע לפעמים קצת בדמיונות. אנחנו בני אדם שעדיין נמצאים בדרך תיקון. אבל בעיקר אדם צריך לשאול עצמו מה הוא מייצר. אני יצרן בעולם. האם אני מייצר אמונה? האם אני מייצר תאווה עצמית? גאווה? רצון לכבוד? או שאני מייצר רציפות, חברות, אהבה, ידידות, שלווה, נתינה, לימוד תורה, לימוד פנימיות התורה, זוגיות אמיתית וטובה, השקעה בערכי חינוך? מה אני מוליד???
לפי מה שאני אוליד אני צריך לטפח.
איך אני מטפח? הן בגדלות והן בקטנות. שצריך כל רצון שאני לוקח לעבוד איתו עד שאני מביא אותו ממצב הקטנות שבו אני רק נותן לו את הכוחות הראשונים כדי שיהיו לו כישרונות. לאחר מכן אני צריך לכוון את הכישרונות האלה לצורה של גדלות. כל גדול חייב להיות כזה שדואג גם לקטנים אחריו. זה המובן של גדול.
לכן, אני צריך לחנך את עצמי שאם יש לי רצונות שהולדתי, אני צריך לטפח אותם ולחנך אותם.
קודם כל להבנות אותם, ואח"כ להשתמש בהם כדי לעזור בהם כדי לבנות אותם באופן הראוי.
כלל אחד בסיסי ויסודי יכול להיות לנו בבדיקת הבנים: האם הולדתי משהו שיכול לעזור לכלל או לא? אם הוא יכול לעזור לכלל פעלתי נכון, אם הוא אינו יכול לעזור לכלל פעלתי לא נכון.
למה דווקא הכלל? אומר הרב"ש זצוק"ל, שהאדם הוא צריך להגיע לדבקות בה', אבל היות והוא לא יכול לעשות את העבודה הזאת באופן ישיר אז נתנו לו דרך לתרגל את עצמו בדברים מעשיים. הוא צריך להגיע לאהבת הזולת וכאן יש לנו על מה להתאמן. ברגע שהוא מתאמן על אהבת הזולת זה אמצעי כדי להגיע לאהבת ה'.
אז הינה לנו כלל פשוט: האם הרצונות שלך, הבנים שלך, הם כאלה שבאים לטובת הכלל או לטובת עצמך?
אם באים לטובת הכלל, בנים אמתיים אם לא בנים נפלים.
עכשיו צריכים להחליט.
כל אחד בביתו, עם עצמו, לשבת לעשות לעצמו חשבון: מה אני רוצה השנה הזאת מעכשיו להוליד מעצמי? איזה פירות? ואז לבדוק את הפירות הללו שהוא כבר רוצה להוליד. איזה פירות אילו? ויראה שיש פירות, אני מניח, גם פירות אמתיים וגם פירות לא אמיתיים שיחליט לתת ערך גבוה לפירות האמתיים ואם יש להם ערך גבוה שיסכים לשלם עליהם בזמן בכסף במאמץ, במשאבים הטובים ביותר העומדים לרשותו.
נקווה בעזרת ה' שהחודש הזה יהיה לחסד לכל עם ישראל,
בע"ה, נעשה פירות אמתיים וטובים פירות שיגדילו את האהבה והשלום בעולם.
ל ח י י ם
