היסוד השבועי "מי אשם במצבי?"-פרשת מסעי

[four_fifth]

מהו גורם ההצלחה בחיים? איך מתמודדים עם כישלונות? האם על האדם לצפות כל הזמן שהסביבה שלו תשתנה, או שעליו לחפש את השינוי אצל עצמו? היסוד השבועי של פרשת מסעי קורא לנו לקחת אחריות….
[/four_fifth][one_fifth_last]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת מסעי מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last][one_fifth][/one_fifth][three_fifth]

לעיתים האדם עובר בחייו תקופות של חוסר הצלחה: קשה לו בפרנסה, בזוגיות, בחברה, ועוד. המציאות הזאת, באופן טבעי, קשה לו. אז, במקום לעשות את המאמץ הנדרש כדי להשתנות, הוא מחפש שהשינוי דווקא יבוא מהסביבה ואינו דורש מעצמו מאמץ לעשות את עבודה ויגיעה אל עבר השינוי המיוחל.
באופן טבעי- אנו מקבלים הרבה מאוד חיות ושמחה מחוויות של הצלחה. כל איש חינוך יודע שהדרך הנכונה ביותר לקדם ילדים היא על ידי כך שנעזור לו לבנות לו תדמית חיובים ומוצלחת, דרך ההרגשה שאנו ניתן לו שהוא מוצלח, שהוא מסוגל. ואכן- יש משקל חינוכי משמעותי ביותר לגישה זו וטובה היא לבנייתו האישית של הילד, אך יחד עם זאת ראוי לזכור לתת ליגיעה ולמאמץ בחיים את המשקל המרכזי.
אומר האדמו"ר מקוצק על האמירה החזלי"ת 'יגעת ולא מצאת- אל תאמין' שאם אתה מתאמץ ומתייגע ולא מוצא- אל תאמין שלא מצאת, אלא עצם היגיעה למען הדבר שאתה רוצה להשיג- היא היא ההצלחה. התוצאה של הפעולה תמיד תלויה אך ורק בבורא, וכל התפקיד שלנו הוא לתת את היגיעה. לכן מדד של הצלחה או כישלון לא נמדד ע"פ התוצאה כי על זה, כאמור, אין לנו שום שליטה, אלא על פי היגיעה למען הדבר.
בתוכנו טבועה שאיפה לגדלות בכל תחום בחיים. רוצים אנו בהצלחה שבתוצאה. לכן- כשציפיותינו אלו אינן מתממשות, נוטים אנו לייחס זאת לסביבה ואין אנו שמים לב שאנוכיותנו היא הגורמת לכך. גאוותינו אינה מאפשרת לנו לקחת אחריות על כישלונותינו. וזהו הדבר העיקרי החוסם אותנו לעשות תנועה.
אומר בעל הסולם זצ"ל במאמרו "מהות הדת ומטרתה" שההבדל בין בריאה מפותחת לבריאה שאינה מפותחת היא הכרת הרע. מי שאינו מסוגל להכיר ולהודות ברע שבו, הוא לעולם לא ייכנס לתהליך של תיקון. אדם שלעולם אינו מאשים את עצמו, אינו לוקח אחריות על מציאותו- איננו מסוגל להביא עצמו למציאות של תיקון. תמיד יש לו תירוצים מדוע הוא לא הצליח.

דומם לעומת צומח

ישנה מציאות נוספת, הגרועה יותר מהקודמת, והיא נקראת 'דומם'. להבדיל מהמציאות הקודמת בה תארנו שהאדם מוכן לעשות מאמץ, כאן מדובר שאפילו אין לו כח להכניס עצמו לתהליך. אם מקודם ראינו שלפחות האדם מנסה ומתאמץ, וזה נקרא מדרגת 'צומח'- כאן העצלות היא המובילה אותו. הרבה פעמים אנו פוגשים אנשים שמעשנים האומרים שהם מסוגלים להפסיק עם ההתמכרות שלהם, אבל הם לא רוצים אפילו להתחיל לנסות. וזה משל גם בשבילנו שכשאנו לא רוצים לעשות שום תנועה מחד ומאידך אנו לא מוכנים לקחת אחריות על מצבנו, בסופו של דבר אנו מאשימים את הבורא ואומרים ששמו אותנו במציאות בלתי אפשרית לתיקון. וזה דבר שחייב לעקור מנפשנו. הבורא לא מתבלבל חס ושלום, אלא שזו הדרך שלו להביא אותנו לתיקון.
מכאן אנו למדים שהקב"ה מדבר אתנו דרך כל מה שעובר עלינו. הוא מביא אותנו לתיקון שלנו. בריחה מהתמודדות אינה פותרת את הבעיה, אלא היא תבוא אלינו בלבוש אחר.
ניקח כולנו כח מדברים אלו להאמין שיש לנו את כוחות ההתמודדות עם כל מציאות, ומתוך כך לצאת למסע חיינו אל עבר תיקוננו, כמו שכתוב בפרשתנו "אלה מסעי בני ישראל", אלו המסעות הפנימיים שיביאו אותנו אל תכליתנו- רצון להיות ישר-אל.

שבת שלום !

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]