צום עשרה בטבת

המצור על ירושלים

ירושלים היא ליבו של העולם וכן ליבו של האדם, בהיותו עולם קטן. הלב הוא המקום המרכזי, בו מופיעה ההתבטאות הנפשית של נשמת האדם. הנשמה המיוחסת למוח מוצאת את ביטויה בלב האדם. לב האדם נמשל למלכו של הגוף, וככזה מושפע הוא מצרכי הגוף.

השאלה המרכזית המעסיקה את האדם היא הרגשתו. מקום ההרגשה הוא בלבו הרוחני של האדם, היות והוא הכלי המכיל את ההארה. התלבשות האור בכלי היא המולידה רגש. ישנו רגש המוח הנקרא ידיעה וזה של הגוף נקרא תענוג. ניתן לראות את הלב ככלי של האדם, ה״אני״ שלו.

האני של האדם נתון לשינוי בהתאם לשינוי הלב. יש שהלב שולט על האדם ויש שהאדם שולט על ליבו. לכאורה, אם האני של האדם הוא הלב, אז מי הוא השולט או היכול לשנות את ליבו? התשובה מורכבת ואולי לא כאן המקום לפתחה. אולם כדי לא להשאיר את הנושא פתוח לגמרי, נאמר מספר מילים על כך.

האני של האדם הוא מורכב ולא יחידני. אין האדם יכול לתפוס את מהותו. כל תפיסה חייבת להיות דרך הצורה המייצגת את החומר המסוים. אם נרצה לדייק יותר נאמר, שהתפיסה היא דרך הצורה המשתפת חומר זה עם סביבתו, עם הכלל אליו הוא שייך. התפיסה של האני וקיום הצורה התופסת, באים כאחד. עצם הקיום של התודעה וקיום האני, שצורת התודעה שלו מגדירה אותו, באים כאחד.

יודע אני שלא די במילים אלו ובע"ה נושא זה יורחב במקום הראוי לו.