עלון הסולם: פרשת לך לך – רחל אמנו

מתי ישובו בנים לגבולם?
מבכה היא רחל, בכי הוא העלאת בקשה לעליון. בנים הם נשמות ישראל, גלות היא כאשר בנים אלו נמצאים בקליפות, בדרך שהחיצוניות שולטת עליהם, במציאות שהרצונות הגופניים, דהיינו אומות העולם שבהם שולטים ולא ישראל.
מבכה רחל אימנו, מתי ישובו נשמות ישראל להתחבר לאביהם שבשמים.

בגוף אחד:
מבחינת אדם אחד, הבנים הם ההבנות שלו, מבכה האני האמיתי שלו, הלב האמיתי, מתי ישובו ההבנות שלי להיות זכות ונקיות, מתי ישובו ההבנות שלי לגבול שאוכל לחשוב על אהבת ישראל ואהבת ה'.
רחל אימנו ממאנת להתנחם עד שיגיע גמר תיקון במהרה בימנו.

בית לחם:
ומה שיושבת בבית לחם- לחם הוא ג' פעמים הוי-ה. בית הוא ליבו של האדם. הלב לא מגיע לסיפוק עצמי ותמיד מרגיש שמשהו חסר, עד שכל ההבנות ישובו לגבולם הנכון, לחשוב על אהבת ה'.

יום פטירת רחל אימנו:
יום גדול וחשוב הוא יום זה, יום תפילה ותיקון. מי שיכול, וודאי שטוב הוא להתפלל בציון, אך אין לעשות מזה עבודה זרה ח"ו. אין לבקש ישירות מרחל אימנו, אלא מהקב"ה בזכות רחל אימנו.

לאה ורחל:

לאה היא לא בלשון נקבה, היא השלילה החיובית בעם ישראל. בשונה מלילית הרשעה שהיא בחינת השלילה המבקשת לעמוד בפני עצמה.

תפקיד השלילה היא לבטא את החיוב, לסייע לו לצאת מהכוח אל הפועל. הבריאה היא צד השלילה, תפקידה לבטא את הבורא.

בריאה, שעומדת בפני עצמה ומנסה להתעלות על הבורא, הנה שלילה, שמנסה להתגבר על החיוב. זו לילית הרשעה, זו בקשת הגוף להתגבר על הנשמה, זה הרצון הנתון לעשיו הרשע שהוא בחינת הגוף. זו החיצוניות שמבקשת להתגבר על הפנימיות.

לאה אימנו הצדיקה מוסרת נפשה לרחל אימנו. מוכנה לוותר על עשיו, על השלילה ופונה לייראת הרוממות. מוותרת על הראיה "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"

רחל היא בחינת האהבה, הביטוי לאהבה יכול לבוא רק אם מוותרים על בחינת לילית ויוצרים ממנה ענווה ויראת ה'. ויתור על האגו הוא הנצרך לקיומה של רחל אימנו.

כל אישה מישראל היא חלק מרחל אימנו, שליחה היא לאהבת ישראל. היא כלל ישראל, שהרי רק בכלל יכולה להיות נתונה האהבה ולא בפרט.

מבקש תודה מכל בת ישראל שבטבעה היא רחל אימנו, ששומרת עלינו מכל פשעינו, שאתן אחראיות לאהבה בעולם, כפי שאומר הזהר הקדוש "לזאת יקרא אישה", רק בזכות האישה יכולה להיות לאיש אהבה. וכן לכל עם ישראל "ועל כל פשעים תכסה אהבה"

תפקיד עצום מונח עליכן, כל אשה שתתבונן ביום סגולי זה מעט על בחינת אהבת ישראל, אהבת היחד, אהבת הכלל מתוך יראה, מתוך ביטול הגאווה, אזי עוזרת היא לכל ישראל כולן.

אז תודה לכן נשים יקרות שבזכותן יכולים כולנו להיגאל.

{מתוך פוסטים של הרב לפני מספר שנים}

"לך לך מארצך"- ארץ זהו הרצון. ארצך זהו רצונך שלך. "לך", אומר הכתוב, מהרצון המגולה לך כשלך, מהאנוכיות, ממה שעכשיו אתה מרגיש שכל רצונך הוא לקבל לעצמך"

"התורה נותנת לנו דרך אמת. אם אדם רוצה לצאת מרצון אומות העולם שבתוכו, עליו לצאת מהרצון שלו לאנוכיות, מהרצונות שנולד איתם, מהרצונות שעליהם התחנך כל חייו. כך עליו לעשות טיפול שורש עצמי עמוק ורחב בלי פחד, ללא היסוס, כמו אברהם אבינו. על האדם להתעורר לכך מעצמו, כדי שהקב"ה יהיה בעזרו. מי שמנסה לעשות כך, אפילו במעט, יכול להרגיש את התהום הפעורה בפניו האומרת לו תוותר על כל מה שחשבת שהוא אתה. "לאן אגיע?" נבהלת עצמיותו של האדם"

{ההמשך בספר הרב)