לעיתים פוגש האדם בגדולתו את הקושי מלקמוץ את היד הפתוחה מרוב אהבה, ובעת הנתינה לשמור על מידת הבושה.
עשבים שוטים מתבקשים להיקרא חיטה,
ואת מרכולת לשונם מפזרים ברוח זרה.
לעיתים בושה נפשי במתנות שחלקתי לכל עובר אורח.
גם בשלכם אבן רחוק מעצמם, תשוב היא ותיפול אל קרבם.
לעיתים לא יחושו בה, אך יחושו היטב בתוצאת פגיעתה.
הנה מוחה של העלוקה ששתי בנות לה, הב הב,
נהירה לנפשי מאוד ומתגברת במלוא עוזה.
הגיע העת לזכור למחותה ולא לשכוח.
אדיש אני ליהירותה הססגונית ואיני מתרשם יותר מהגנדרנות הטווסית שלה.
צועד אני בתוך נפשי אל שבתי שבכוחה אמחה את מוחה בגאוות מנצחים.
איני עלוב די כדי להצטער על מותה, ואף שמחה בה איני רוצה.
עיוור אני לעיתים לרוח. אולם שמח אני בעוורוני ובוחר ללכת למעלה מדעתי.
כי סומא אני למוחלט, אבל הוא אותי מוביל לגילוי ההסתר שבתוכי.
מוכן אני לשבתי.
הרב אדם סיני
הידעתם? הוספת אתר למעודפים עוזרת לקידום האתר עזרו לנו והיו שותפים בהפצה – והוסיפו אותו למועדפים! (ע"י לחיצה ctrl +d) כמו כן נשמח לשיתוף הניוזלטר והאתר בפייסבוק ובווצאפ לחבריכם
