עלון הסולם: פסח – חג שמח – מתנה לקוראי העלון

חג הפסח הוא תחילת גאולת האדם, עם ישראל והעולם כולו.
זמן קוסמי זה מאפשר לנו לייצר תנועת חרות בנפשנו ויחד עם זאת ובעקבות כך להפיץ כוח חרות זה לכל סביבתנו.

חרותו האמתית של האדם נמדדת באפשרותו להתמודד מבחינה נפשית עם המצבים המאתגרים בחיים.

תנאי ראשון לכך הוא, ההסכמה שהמצב אינו קובע. דהיינו, שמעבר למצב המשתקף דרך עיננו וחושינו הגשמיים, ישנו עולם שלם – עולם נפשי. עולם נפשי זה, הוא סביבתנו האמתית, הוא העולם אליו אנו שואפים. אנו לא גוף גשמי אלא נפש.
תנאי שני הוא, שנאמין שעולם זה הוא שלם מאורגן ואנו הם שצריכים לגלותו בנפשנו. הבורא נתן לנו עולם פנימי שלם ומאושר. אנו צריכים לגלותו ולשם כך צריכים לייצר מסע נפשי לגילוי זה.

ליל הסדר הוא הזמן הראוי והנכון לייצר מסע זה בנפשנו.

לעיתים, במרוצת המקרים התכופים והמשימות החיצוניות, איננו מודעים ואיננו מרוכזים ברצון פנימי זה, במסע נפלא זה שאליו כוספת נפשנו.
אולם אם מפעם לפעם נעצור, נתבונן ונחייך לעצמינו עם עצמינו ,מתוך תנועת נפש רגעית הנובעת מהסתכלות על כל הסובב הגשמי תוך הרגשה, כל מה שיש כאן מבחוץ הוא רק משחק, אזי תרווה נפשנו ותתחבר לאותה אמת. רגעים אלו הם יהיו ליל הסדר האמתי שלנו. הם אלו שיבנו את חרותנו האמתית.

תנו לעצמכם מתנה. ליל הסדר הזה עשו עצירות אלו והתבוננו. מגיע לכם לאחר מאמץ טרום הפסח למתנת חרות אמתית זו.

זו הייתה מתנתי אליכם השתמשו בה העצימו אותה וחלקו אותה עד כמה שאפשר לכל הסובבים אתכם.

בידידות ובברכת חג חרות שמח
הרב אדם סיני

(פוסט הרב משנים קודמות)

מרור – מי שלא לעס את המרור, שהוא בגימטרייה מות, לא יצא ידי חובת הגאולה. רק כאשר אדם נלחם בבחינת מצה, יכול הוא להרגיש שהוא רחוק מאת ה'. יכול לחוש שהליכה בבחינת המצרי שבתוכו היא ""וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א', יד). לעיתים אדם אינו זוכר כמה רע היה בבדידות, באנוכיות הבלתי נסבלת, בתפיסה הגשמית, החיצונית, הזמנית והמקומית.

מי שלא מרגיש רחוק אינו יכול לבקש את קירבת ה' באמת. אין לאדם זה צעקה מעומק הלב לגאולה. וכפי שאומר הרב"ש זצוק"ל:" יש כלל, שאין אדם מקבל עזרה אלא רק בזמן שהוא זקוק לעזרה, היינו שהוא רואה שאין בידו לעשות לבד. אחרת אין בקשת העזרה בקשה אמיתית, משום שהוא יודע בעצמו שהוא יכול לעשות הכל לבד, רק שמתעצל בדבר, ולעצלים לא נותנים עזרה. כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים עזרה".

פסח – היא שורש הגאולה. שאדם יכול לראות שמה שמחבר את נפשו הוא ישראל שבו. גם אם קיים המצרי שבאדם, הקב"ה מדלג, פוסח עליו. כל הירידות הופכות להיות חלק מהעלייה. כל הזדונות נהפכים לזכויות. כל מה שחשב שרע, רואה שהיה חלק מההבנייה הנפשית לאהבה. שכל הריחוק והצמצום והבדידות והכעס היו שלילה שבונה את החיוב.
אולם אם השלילה הפכה להיות עצם. אם התפיסה של "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל ג'), הפכה להיות העיקר, אזי המצרי הזה מת. המחשבה המובילה, הבכור שהוא מצרי, מת.

אולם בכור ישראל שהוא האמונה בה' גם אם יש בה ירידות היא נגאלת. נס הוא הפסיחה על הירידות. היכולת לראות את כל הפרטים כחלק מכלל. הטוב מחבר. ישראל שבאדם מחברת את כל ישותו לאחדות אחת שלמה.

וזה שאומר הרב"ש זצוק"ל: "ענין "פסח מצה ומרור" שהם הולכים ביחד, אחרת אי אפשר לזכות לגאולה. כי אותיות גולה וגאולה הן שוות ואין ביניהם הבדל רק בא', שזה מראה לנו שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות – בבחינת מרור".
וזה אפשרי רק אם נלחם באגו בבחינת מצה אז מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם. אז יכול לומר פסח ה' על בתי העברים.
ובע"ה כל יהודי יחוש השנה את גאולת הפסח בנפשו ממש.
בידידות אמת
הרב אדם סיני