הדמיון הכוזב של האדם מוליכו להחשבת המקרה,
בעוד שהדמיון האמתי מבקש את צלם האלוקים שבו.
אני מבקש שנושיט יד אחד לרעהו כעם שבחר באהבה,
לאני משותף הבנוי על זַכות המחשבה והרעיון.
לאני משותף הנושם לפנימיותו את הטוב הרוחני המלא מכל.
לאני משותף המתאחד בחושו הפנימי עם הצורות הנשגבות.
לאני משותף שאינו זקוק לגבולות המקרה,
שיכול לנסוק מעבר לעצמו.
איני יודע חברים וחברות יקרים כמה כוחות יעמדו לנו,
אך אם נלך בביטחון אלוקי, אזי הגבולות לא רק שחסרי משמעות הם,
אלא שחסרי קיום הם מצד עצמם.
מתפלל אני מעומק הלב,
שנהיה ראויים לאחד בנפשנו המשותפת,
הסתכלות פנימית והסכמה מוסרית החוברות לאהבת אמת.
אף שאין טבען של המוסר והפנימיות להתפשט להמון הרצונות,
טבען העמוק והאיכותי מרומם מעבר למקרים כולם
מביס הוא את ההמוניות הנגועה בשטחיות ושקר.
נפשי חשה בעת האחרונה יותר ויותר את הצורך בעומק מוסרי,
רואה יותר חברים וחברות שותפים אמתיים למהלך אמתי וייחודי אותו אנו חיים.
יחד בע"ה נתעצם נגדל ונאהב מעבר לזמן ומקום והמקרים כולם.
באהבת נצח
הרב אדם סיני.
