מדוע נאמר בשיעורי הרב שהגשמיות לא משפיעה על רוחניות? למשל ידוע שדיבור או בגדים יכולים לשנות את הרגשתי?
תשובה:
אם היית עומד והיית רדום, האם זה היה משפיע על נפשך?
אם היית לבוש מרושל לגמרי , אבל היית רדום , האם זה היה משפיע על נפשך?
אם היית בטוח שאתה מסודר לגמרי ומאחור היית יוצאת חולצתך מהמכנסיים, האם זה היה משפיע עליך נפשית?
מה יוצר את ההרגשה?
הטעות הנפוצה- המעשה
התשובה הנכונה- המחשבה (ההרהור).
וכעובדה אם אני מהרהר על משהו גם אם לא עשיתי כלום יש לי הרגשה.(חלום או פנטזיה)
אם עשיתי משהו ואני מהרהר על משהו אחר אין לי הרגשה לגבי אותו דבר שעשיתי.
יוצא מכך שההרגשה נשואה על המחשבה (יש כמה סוגי מחשבות , כאן מדובר על מחשבה שנקראת מלכות דתבונה- ולא המחשבה המופשטת)
נשאלת שאלה , אם כך לשם מה צריך מעשה , כמו מעשה המצוות, נתינת מתנה לחבר וכו'…?
תשובה שגויה- כי הם גורמות לשינוי הלב או להרגשה.
תשובה נכונה- הם גורמות להרהור שגורם להרגשה.
המעשה רק מחזק או גורם להרהור שגורם להרגשה.
יש מעשים שגורמים להרהור אוטומאטי, שגורם להרגשה אוטומאטית ולכן אנו מייחסים בטעות את ההרגשה למעשה.
אך לפי הדוגמאות הנ"ל יש להבין אחרת.
כאן בעולם הזה אנו מתאמנים ע"י מעשים שמעוררים מחשבות מסוימות.
היות ואנו רוצים לעורר את המחשבות בדרך הנכונה, אזי אנו עושים מעשים מדויקים לעורר את המחשבות המדויקות.
אך אם לא תתעוררנה המחשבות לא יהיה שינוי.
לשם הגברת העבודה, ונתינת כיוון אמיתי, אנו חייבים את הכוונה למעשה,.
הכוונה היא כיוון ההרהור שצריך להביא להרגשה.
