פרשת שופטים

פרשת שופטים עמ׳ 408

כמו כל ראש חודש, אנחנו צריכים לראות מה הכוונה של אותו החודש, ובנקודה השורשית של החודש, שהיא ראש, שם טמון הפוטנציאל שצריך לצאת מהכוח אל הפועל במשך החודש.

אלול, אמרו רבותינו, הוא ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", שזה כמובן סימן. עיקר חודש אלול הוא בבחינתו הראשונה, "אני לדודי".

מה זה אני לדודי?

"אני לדודי" זה שכל האני שלי הולך להתבטלות גמורה לדודי. מדוע הוא נקרא דודי? יש אהבת דודים ואהבת רעים. אהבת דודים זו אהבה המתפרצת מאליה. על שם האהבה הזו נקרא דודי.

לכן, כל פעם שיש את הרצון הזה של חכמה, של התחדשות, נקרא שיש אהבת דודים. ההתחדשות הזו, אם היא באה בקדושה, אז היא במסגרת של חסדים. אם באה שלא בקדושה, אז היא באה כרצון לקבל חזק של האדם.

ההתחדשות הזו נקראת אהבת דודים. לכן, הבורא יתברך שנותן את מטרת הבריאה, נקרא דוד.

יש גם אהבת רעים. אהבה שלא מתפרדת לעולם, כמו שני רעים אוהבים, שאהבת הרעים הזו היא מציאות של אהבה תמידית. השמש נעה, הכוכבים נעים במעגולתיהם, יש אוויר. יש תהליכים שקורים בנפש האדם, בגוף האדם, בחברה, שקורים מאליהם, בלי קשר למה שאנחנו עושים או לא עושים. זה הקיום. הקיום בא מהזיווג הזה שנקרא "תדיר דלא פסיק", שזה נקרא אהבת רעים.

כך המציאות הזו מתחלקת לקיום ושכלול. הקיום בא מאהבת רעים, והשכלול בא מאהבת דודים. אבל אם אני מנסה לשכלל דבר שאני עדיין לא ראוי לו, זה כמו ילד קטן שנוהג באוטו כשאין לו רשיון, וממילא – עושה תאונה. ככה כשמקבלים אור שאנחנו עדיין לא ראויים לו, זה נקרא אהבת דודים שאינה ראויה.

איך יכולה אהבה ראויה להתקיים? רק בתנאי שיש הקדם שאני לדודי. מה זה האני? האני – זה הרצון הפרטי שלי. לדודי – הכוונה היא לקדוש ברוך הוא. האם אני יכול לתת את כל רצוני לקדוש ברוך הוא? זה נקרא המציאות של סליחות שאותן אני פועל בחודש אלול.

אז מה זה סליחות?

מה הן הסליחות שאני צריך לפעול בחודש אלול?

למה אני צריך הכנה כזו גדולה לקראת ראש השנה?

זאת מכיוון שראש השנה הוא יום הדין. באים לשפוט אותי, ובעיקר אני שופט את עצמי. אני שופט את עצמי באיזה ספר אני רוצה להיכתב.

האם אני רוצה להיכתב בספר של צדיקים, בספר של רשעים או ספר של בינוניים? דהיינו, איך אני רואה את עצמי?

צדיק זה אומר שכל כולי ישירות לה' יתברך. כל כולי, כל מה שמעניין אותי, זה הקדוש ברוך הוא ולא אני עצמי. אז עולה השאלה, האם אני מוכן לזה? יש אנשים שאומרים "אני לא מוכן לזה. אני מוכן לתת שעה בשבוע לקדוש ברוך הוא ולא יותר." אז הוא נכתב בספר של רשעים או בינוניים.

השאלה היא כמה אדם מוכן לתת. יש סקאלה כזאת. אתה שם את עצמך איפה שאתה רוצה. אבל זה לא מספיק שאתה אומר בפה. זה לפי איך שאתה תרגיש ברגע האמת. אז תכין את עצמך להרגשה של רגע האמת. על ידי הסליחות אתה מכין את עצמך.

מה הן הסליחות האלו? הסליחה, זה לא אומר שאני מצטער על מה שעשיתי בעבר, שהלוואי שלא היה קורה, אלא שהיום אני מתייחס לכל החטאים שלי, לכל הפשעים שלי, ככאלה שהיום אני לא רוצה אותם בנפשי.

אמנם יש להם גם תוצאות, שהתוצאות של מה שעשיתי בעבר, הופכות להיות סיבה בתוכי למה שיקרה לי בעתיד. אז אני אומר לקדוש ברוך הוא, אני מוותר עליהן כסיבות. קח אותן ממני – לא רוצה אותן. זה כמו שאני אומר "תכבה לי את התאווה לדברים הלא רצוים". אבל אני גם צריך להוכיח את זה גם במעשים כמובן. אני לא יכול לומר את זה בפה בלי שאני אומר את זה בלב.

אז מה אני מבקש מהקדוש ברוך הוא? אני מבקש ממנו שיעשה בשבילי את העבודה? הוא אומר לי: "אתה לא רוצה – אל תעשה את המעשים. מה אתה רוצה ממני? את האור?".

אני אומר לקדוש ברוך הוא: "כן, אני רוצה את האור, אבל את האור על הכלי". לכל דבר יש אור, גם לכלים יש את אור, וגם יש את האור שבא בתוך הכלים.

מה שאני מבקש מהבורא זה "תן לי ההרגש האמיתי שאני מוותר על הרצונות הכוזבים שלי, שאני בא בהכנעה גמורה לפני רצון ה'."

כל הסליחות בנויות על הבסיס של ההכנעה שלי כלפי הבורא, ואני מבקש ממנו לקבל את זה ממני, שייתן לי את הכוח לפעול את זה.

לכן, ההכנה לי בחודש אלול שאני אהיה לדודי. אני רק יודע שהתוצאה העתידית שלי היא "ודודי לי", שאני יודע שהוא ייתן לי את האור. אבל התפקיד שלי הוא "אני לדודי".

מה מיוחד בחודש אלול יותר מכל השנה?

האם כל השנה לא מתקיים "אני לדודי ודודי לי"? כל השנה מתקיים, אבל בחודש אלול זו הכנה לקראת המציאות הזו שאני יכול לפעול את מטרת הבריאה, של "אני לדודי ודודי לי", שהיא מטרת הבריאה.

אנחנו מתקרבים לחודש תשרי, בו אנחנו צריכים להתחיל לבנות את הרצון שלנו. אנחנו נמצאים גם בסוף השנה, וגם מכינים את עצמנו, בסוף השנה, לתחילת השנה הבאה.

ההכנה אומרת שיש לך אפשרות להתחיל התחלה חדשה, לעזוב את כל מה שהיה בעבר, את הדברים הלא טובים בצד, לקחת את הדברים הטובים, ולעשות מהם סינון וחשבון נפש אמתי עם עצמך – מה אמת ומה לא אמת. מה שאמת, אתה רוצה לקחת ולבנות את הנפש. אתה כמו בונה, מכין חומרים לבנות בנין.

בראש השנה אתה מגיע, ואתה יושב לישיבה מיוחדת, איזה בניין אתה בונה? לפי החומרים שיהיו לך, לפי זה אתה הולך לבנות את הבניין. עכשיו אנחנו מכינים את החומרים לבניין.

החומר העיקרי שלנו לבניין הוא כניעה גמורה לפני ה' יתברך.

ראש השנה הוא ראש הרצון.

עשרת ימי תשובה – הגדלת הרצון.

יום הכיפורים – קבלת האור על הרצון, תוך ויתור עליו ובניית הפנימיות.

מיום הכיפורים עד סוכות וסוכות בכלל – בניית האמונה.

שמיני חג עצרת – הזיווג השלם של אותו רצון, של קו שמאל שבנינו, של הרצון, עם הבורא יתברך.

לאחר מכן נלך לפסח, ונבנה את הימין על ויתור הרצון.

לכן זה הזמן לעשות תשובה אמתית, אבל לא תשובה שכבר צריך לשוב אל ה', זה עוד לא כמו עשרת ימי תשובה.

עכשיו זה הזמן שאני מאבד את השלילה, מוכן לאבד את השלילה. הרבה פעמים אנחנו מאבדים את השלילה – על ידי זה שאנחנו עושים טוב ומחפשים לעשות את הטוב.

אבל עיקר התפקיד הוא לוותר על האני הכוזב שלי בזמן הזה של חודש אלול. אם את זה נעשה, אז ודאי נכין את עצמנו, ואז תוכל להיבנות ירושלים, דהיינו הרצון, דהיינו מלכות, במהרה בימינו אמן ואמן.