דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים ק – ק"ב. ז' אלול תשע"ד.
היום אנו ממשיכים את המאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה".
אתמול למדנו את היהודי שלמד עם רבי יהודה באכסניא במתא מחסיא.
במציאות הראשונית של הבריאה נבראה "מלכות דאין-סוף" שהיא הרצון לקבל הגדול שנברא בעולם, ומציאותה הראשונית היא בצורה שאינה מתוקנת דהיינו רצון לקבל בעל מנת לקבל, כלומר עם צורה אנוכית. מטרתה היא להגיע לאהבה עם הבורא. אנו נביעה ממנה וכל מטרתנו היא גם – להגיע לאהבת הבורא, כך גם רצון לקבל גדול לא יהיה בצורה אנוכית אלא מתוך רצון לעשות נחת רוח לה' ולהדבק בו.
אבן השתיה שעליה דיברנו אתמול, היא הרצון לקבל הגדול. כרגע אסור להשתמש באבן בגילוי אלא קודם צריך לתקנה. כל פעם אנו מתקנים התכללות מאותו רצון גדול עד שלעתיד לבוא נתקן את עצם הרצון.
כל צדיק, כמו יעקב אבינו, ויוסף ועוד הרבה צדיקים מתקנים עוד מעוד בחינות באותה המלכות, אותו רצון גדול, ולעתיד לבוא נגיע לגמר התיקון.
גם כל יהודי באשר הוא שמשתדל לתקן רצונו לאהבת ה' – שותף בתיקון השלם.
שאלו רבי יהודה לאותה היהודי שלימד אותו דברים נפלאים כל כך – אם אתה יודע כל כך הרבה תורה אז למה אתה עוסק בחיי שעה, במסחר, ולא יושב ועוסק בתורה כל היום? ענה לו היהודי – מפני ההכרח, שיש לי שני בנים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום ואני צריך לשלם למלמד שלהם.
להמשך הדברים הנפלאים הללו – הקשיבו לשיעור…
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
