רי – ריא – ריב
למדנו שנח נכנס לתיבה בזמן המבול. הסברנו שהתיבה היא ברית אמונית, שבזכות זה שנח נכנס בברית זו הוא נתן בכך קיום לכל העולם, וכל התולדות שיצאו אחריו יהיו קיימים בזכות ברית זו (שלא כמו דור המבול שבגלל מעשיהם הרעים נמחו מן הארץ במבול).
בעניין זה, מסביר לנו הזוהר הקדוש פסוק מספר משלי: "שתה מים מבורך, מנוזלים מתוך בארך" (שתה מן מהבור שלך, ושתה נוזלים מהבאר שלך. ההבדל בין בור לבאר הוא שבור אין בו כלום וצריך לתת בו מילוי לעומת באר שגם נובע מתוכה מים).
שואל הזוהר – מדוע פעם כתוב בור ופעם כתוב באר? מסביר הזוהר שכאן מדובר על בחינת הנקבה, שהיא גם בחינת הבריאה ביחס לבורא, שהיא גם בחינת השכינה הקדושה ביחס לקב"ה, והיא גם בעצם ליבו של האדם.
על זה שואל – מתי הלב שלך הוא בור ומתי הוא באר? אתה צריך שהלב שלך יהיה באר ולא בור. איך תעשה שהוא יהיה באר? אם מתוך ליבך ינבע רצון לשותפות ולא תהיה רק פסיבי, ורק תבקש מהבורא כפרזיט – תן לי לעצמי אור.
הבאר נקראת כנגד ספירת המלכות, והיא אותו מקום שאם יש בו בניה אמונית אז הוא קשור לבורא ויכול לייצר איתו קשר.
אנו רואים שבקשר בין השכל לבין הלב הקשר ביניהם הוא כאשר השכל מבין משהו מסויים וללב יש השתוקקות לעשות את אותו הדבר אז יש קשר ביניהם ויכולים להתחבר. אבל אם הלב משתוקק רק למנוחה גופנית והשכל מבין משהו אחר – הרי שאין ביניהם חיבור והגוף אינו רוצה בכך.
מלמד אותנו הזוהר הקדוש שכדי שתהיה אהבה בין ב' הצדדים צריך שכל אחד יתן את התשוקה שלו לביחד. כל אחד בתפקידו יתן את תשוקתו. הזכר יתן את התשוקה שלו מתוך הנתינה שלו והנקבה מתוך התשוקה שלה לקשר.
להמשך, ולעוד פנינים גדולים ועצומים – הקשיבו לשיעור…
—-
"הסולם"- https://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams