כל אחד מתעניין במה שקרוב אליו. כאשר הרב"ש (רבי ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו של בעל הסולם) היה מלמד דברים עמוקים, הרבה אנשים היו נרדמים. שאלו את כבוד קודשו באחת מהפעמים, למה אנשים נרדמים בשמעם דברים כל כך חשובים? תשובתו: אם היו חושבים שמדברים אודותם, הם היו מאוד קשובים. כדוגמת אדם החושב ששניים מחבריו מדברים איזה סוד אודותיו ומאזין בקשב רב. לאחר מכן הוסיף: כך אדם צריך ללמוד זוהר. לדעת, שהכל מדובר אודותינו. גם כאשר מדברים מעולמות עליונים, ממלאכים ומספירות.
האנשים המזדהים עם הגוף הגשמי, עם המציאות החומרית, מחפשים כל העת בתורה את התופעות הגשמיות, את השכר הגשמי. רוצים הם לדעת את פעולת הגשמי. מתי תהיה מלחמה, כמה שנים יחיו, כמה ילדים יהיו להם, האם יהיו עשירים. רוצים הם לדעת כמה הנאה ונחת ישיגו מהתורה, איזו שלווה צפויה להם.
האמת היא, שנכון שהאדם יזהה את עצמו עם הצד הרוחני שלו, ולא עם הצד הגשמי שלו. הגשמיות היא לא האדם, היא אמצעי להגיע לאדם שבנו, אמצעי לעבוד דרכו כדי לתקן את האני האמיתי שלנו.
האני של האדם הוא הרצון הפנימי שלו. ישנם רצונות אמיתיים וישנם רצונות דמיוניים. האדם הנו הרצון האמיתי שלו ולא הרצונות הדמיוניים שלו. כאשר פוגעים במכוניתו, שלא יצא מהמכונית ויאמר "פגעת בי", כי האדם הוא לא המכונית. כך בעזרת ה', אם נרגיל את עצמנו אט אט להזדהות עם הצד הרוחני שלנו, נוכל אף אל התורה להתייחס לא כסיפורים גשמיים, לא כסיפורי היסטוריה, ולא כמגדת עתידות. על האדם לדעת שהתורה היא הוראת דרך לאדם להתחברות הכרתית ותודעתית עם תכליתו.
ציטוט השבוע: עמ' 4
