בין החונך לחניך

מהי היחס הנכון בין החונך לחניך? בסעודת ראש חודש אייר דיבר הרב על שבעה עקרונות שצריכים להישמר ביחס לכל צד ביחסים אלו.

חודש אייר הוא חודש של קו שמאל, חודש של ביקורת של גבורות, של יכולת האדם לראות את האמת. חודש ניסן היה בבחינת נס, קו ימין , השפעה. חודש אייר הוא שור, קו שמאל, גבורה. אנו צריכים לקחת את קו השמאל הזה לכיוון חיובי, כי גם הוא בא לצורך חיוב.

היות ואנו עוסקים בחינוך, אנו צריכים לראות שתהיה הפרדה בין החונך לחניך ולהיפך. הם שונים זה מזה בתכלית, ובדרישותיהם זה מזה. החלוקה צריכה להיות ברורה. לעיתים הפקידים דומים אך הם קצת מבולבלים וטוב שנשים אותם במקומם.

הנקודה הראשונה החשובה, היא הכבוד שהחונך צריך לתת לחניך. זה חייב להיות בכך שהוא מכיר את מקומו כדבר חשוב. להסתכל עליו כנשמה גדולה, כמישהו שאי אפשר לזלזל בו. לפני אנשים יש להיזהר לא לומר דברים מסויימים. למשל, כשלא עונים לחניך. אותו דבר כשאתה מבין שצריך לתת משהו לחניך, ואין לך זכות לא לתת לו את הדבר. גם ברוחניות נוהג הדבר.

עוד נקודה היא האחריות. לפעמים אנו מזייפים, ולא מספיק אחראיים לחינוך החניך, גם אם מצד עצמו הוא לא דואג לדברים אלו. כגון שאינו מסודר, או שלא דואג לעתידו. אנו צריכים לייצר מערכת שמחייבת אותנו כלפיו. לבדוק כיצד חייו מתנהלים, כיצד הוא מסתדר. לא לומר "שיאכל את הדייסה שבישל" וזה כולל אחריות אישית.

הדבר הבא הוא להיות גאה בלהיות מחנך. אתה צריך להבין שזה תפקיד שניתן לך מהבורא, ועליך לפעול זאת בצורה מלאה, עם גאווה גדולה, לאהוב את מה שאתה עושה. אם אתה רק מחכה שהילד יגדל אז זה לא טוב. יש לראות בכך חשיבות גדולה ותפקיד חשוב כי זה מה שהבור ארוצה ממך. יש גם להפגין כלפי החניך במילים ומעשים את שהדבר חשוב לך. לא פעם הילד מחפש לראות שלאבא אכפת יותר ממנו. ואז החניך רואה ומבין שיש לחונך תפקיד כלפיו.

בדומה, לחונך צריכה להיות אידאה ברורה בנושא חינוך. ללמוד על חינוך, להבין בחינוך, גם אם החניך לא מודע לכך. המחנך חייב ללמוד על חינוך, ללמוד את תכלית ומטרת החינוך. את פרטי החינוך. אמא יכולה לכין עצמה עוד מתקופת ההריון. עצם זה שנכנסים למודעות זה כבר משנה את דרכי החינוך. לכן צריכה להיות אידאה ברורה.

דבר נוסף, המחנך צריך להפגין הרבה מאוד אהבה כלפי החניך. גם בדרכי החינוך וגם בכלל. הוא צריך להראות שהוא לא סובל, שהוא לא רוצה להתפטר ממנו, שהוא מפגין הרבה מאוד רגש ואהבה. לעיתים עלולים הילדים להרגיש שרוצים להפטר מהם, שילכו לישון בזמן, כי אני צריך את הזמן שלי. שיכין את עצמו טוב חיים כדי שלא יהיה תלוי בי כי אני רוצה להפטר מכך שהוא זקוק לי. צריך לראות שאני דורש מעצמי לאהוב אותו.

למחנך צריכה להיות מחויבות גדולה להיות מחנך, וגם החניך צריך לראות מחוייבות זו. אבא שלי, המחנך שלי תמיד ידאג לי וזה נותן לו הרבה. צריך לומר לו ולהרגיש כך שאני מחוייב כלפיך לא משנה מה תעשה. המחוייבות לא תלויה בסביבה ולא משתנה בגלל מעשים כאלה או אחרים.

דבר אחרון מצד המחנך הוא שהוא קובע מסגרת ברורה של הכללים לפיהם הוא עובד.

מעבר לז' דברים אלו של המחנך, עליו לדאוג כנגדם לז' דברים של החניך:

• שהחניך יכבד אותו. אפשר לדרוש כבוד מהחניך, כמו לעמוד בפני אביו או רבו, צורת פניה מסויימת שאינה כפניה לחבר. צריך לדרוש מהחניך את הכבוד הזה כלפיו.

• יש לדרוש מהחניך אחריות אישית למעשיו. יש לתת לו מסגרת ברורה שהוא לוקח עליה אחריות ולא ידאגו לו לדברים אלה. אם הוא לא יעשה הוא לא יקבל. אם לא תשאל שאלות, אתה לא לתמד את הדבר הזה. לכן צריכים להכריח את החניך לקבל אחריות שהיא לא שלי כמחנך. אם אתה אחראי לסדר או ללמוד או לפעול או לעשות, לך ועשה, כי אתה מחוייב לקבל אחריות אישית

• יש ללמד את הילד, החניך, שתהיה לו חשיבות לחינוך העצמית שלו או למסרים של המחנך כי הזלזול של הילד מרחיק אותו מתפיסת הדבר. איך מעלים את החשיבות? על ידי פרגון לדבר, על ידי שמוכן להשקיע ולשלם בעבורו. לעיתים לא טוב לתת לאנשים ללמוד חינם כי זה גורר זלזול. את ההוצאה מהכח אל הפועך אתה חייב להחשיב מאוד.

• צריכים להקנות לילד ולדרוש ממנו שיהיה לו רעיון מוביל לפעולות שלו. צריך שיבין למה הוא עושה את הדברים. לא ללמד את הילד לפעול על פי הרגשותיו הרגעיות. אתה צריך לפעול לפי רעיון שהמחנך לימדו. אם אתה לא מקנה לו את האידאה ורק מכריח בכוחניות זה כמו אילוף. החל מהדברים הקטנים כמו שהוצאתי אותו מהחדר. האידאה היא מעבר להתרחשויות הרגילות. אחרת זה יהיה תלוי בכך שמישהו בודק אותו או מסתכל עליו. אם אין אידאה אז כל הזמן צריכים להלחם על המעשה עצמו. הקניית האידאה לוקחת זמן ויש להתחיל החל מהגיל הצעיר ביותר. גם אם אין הם מבינים את הדבר, הם מבינים שיש משהו.

• יש ללמד את הילד לאהוב את האידאה, שיאהב את מה שהוא עושה. לכאורה האהבה לא תלויה בו, אבל זה כן תלוי באיך אני מראה לו שצריך להתייחס לדבר. ואם הוא לא מראה אהבה, צריך לחשוב כמחנך, איך לגרום לו לאהוב את הדבר, אחרת לא יוכל לשמור על האידאה.

• חייב לדעת שיש לו ברית בלתי פוסקת בחניך ואני נוטלו על עצמי ויהי מה. אם אני צריך לשלם על הדבר, לאהוב אותו, להתייחס אליו יפה, כך יהיה.

• החניך מחוייב למסגרת כללית שבה הוא עובד ובד"כ אין הוא יודע לבנות אותה ומונח על המחנך לבנות מסגרת זו. אחרת, אין החניך יודע מה רוצים ממנו.

ראינו שדיברנו על ז' בחינות זו כנגד זו, ונראות דומות הן, אך שונות בתכלית השינוי. ובחודש אייר שהוא חודש של הפרדות, יש לראות בברור את ההפרדה המוחלטת ביני כמחנך, שלקח על עצמו את תפקיד המחנך, לבין החניך.

השמאל יודע לחדור לעומק וזה דבר חשוב בחינוך. מי שלא יודע לחדור לעומק לא יכול לחנך טוב. השמאל יכול לבא עם גאווה ופגמים, אבל זה נותן תיקון. זה לא בא כדי לגלות את הפגם, אלא כדי לתקן. כשהאור מאיר חזק בשמאל, האם זה בא להראות את השלילה? אסור שהשור יהיה שור מועד, אסור שהשמאל יפעל ממעלה למטה. הוא צריך להיות אמצעי לניסן.

ב"ה שהחודש הזה יתן לנו את ראיית פרטי החינוך ונוכל לבא לקו אמצעי שהם משמשים את הגאולה של חודש ניסן.