שלום ידידים יקרים,
שלום ושבוע טוב לכולם,
חודש אלול בפתח, חודש הרחמים והסליחות.
כשחגים באים לקראתנו, ראוי שאנו נבוא ראשית לקראתם, בהכנה מתאימה.
נאמר על חודש אלול שהוא חודש שבו יש להרבות בצדקה ומעשים טובים.
- מהי אותה צדקה בפנימיות?
- מהם ראשי התיבות "אני לדודי ודודי לי" המרמזים על מהות חודש אלול?
- מדוע יש לכרות ברית עם הבורא ית'?
תשובות לשאלות אלה בהמשך ניוזלטר זה, בדבריו של הרב אדם סיני שליט"א בסעודת ראש חודש אלול.
קריאה מועילה לכולם!
מה ההבדל בין הרגשה להשגה?
ישנן השגות חלקיות. הוא שאנו אומרים, שהתשובות הן חלקיות. יותר מכך הוא המסר, שכל אחד צריך להשלים הדברים בתוכו פנימה, לא רק כנקודת הרגשה. צריך אומנם להרגיש את הדברים, אך אנו צריכים לשאוף להשיג את הדברים. הרגשיות המוכרת לאדם פועלת על נקודות רגעיות של זמן. ההשגה פועלת מעבר לזמן, מעבר למוחש מסוים.
חודש טוב לכולם
מתוך דבריו של הרב אדם סיני שליט"א בסעודת ראש חודש אלול
בראש חודש אלול יש ייחוד גדול מאוד, כיוון שמזלו – בתולה, מראה לנו קצת על התהליכים שצריכים להתרחש בו.
המושג בתולה הוא מושג של התחדשות, של דבר חדש, דבר שעדיין לא שומש. אנחנו באים לקראת ראש השנה, ואנחנו צריכים לחדש את הרצון בראש השנה, לכן צריך להכין אותו לקראת חידוש.
כפי שלמדנו לא פעם, חודש אלול הוא חודש של הכנה וחידוש הברית עם הבורא יתברך. כבר דיברנו מכך שאין על מה לבקש סליחה, הרי שום דבר לא ישתנה, מה שעשינו כבר קרה, את העבר אי אפשר לשנות. מה שבכל זאת כן אפשר, זה להתייחס למה שקרה כאמצעי לחדש את הברית שלנו עם הבורא.
לכן, כל הסליחות שאנו אומרים, הן חידוש הברית. חידוש הברית זו לא רק אמירה בפה. חידוש הברית זה איזושהי התחייבות למצב של רצון שלא שומש. זו התחייבות להביא את מציאות הרצון למקום כזה שאנחנו רואים בו התחדשות.
החידוש הראשון שאנחנו רואים בעולם הוא החידוש של יש מאין. הבורא ברא את הבריאה יש מאין, ואז הייתה הבריאה בבחינת בתולה, שהיא לא שומשה.
כאשר האדם קיבל את האור, והאור התקבל ברצון, במלכות דאין סוף, אז הרצון הזה כבר שומש.
למרות שהרצון הזה קיבל את האור, הוא עוד לא עשה שום תנועה מצד עצמו.כיוון שהרצון לא עשה תנועה מצד עצמו, אז מצד הרצון, מצד הבריאה, היא עדיין היתה נקראת כמו בתולה.
אז היא בחרה ביתר דבקות, שזו הנקודה הראשונית של הרצון שהתחדש מצד הבריאה. הרצון ליתר דבקות הוא הברית שלנו עם הבורא יתברך. כאשר אנחנו רוצים לחדש את הברית, אנחנו צריכים לחדש את אותה ההרגשה, את אותו מקום נפשי שבו אנחנו יכולים לבחור מחדש – אנחנו רוצים יתר דבקות עם הבורא.
חידוש לא יכול לבוא בלי בחירה. הרגילות באה מתוך תנועה שלמדנו לעשות, ואנחנו יכולים לעשות אותה כפי שעשינו אותה קודם.
איך אפשר להתחייב לחידוש?
ברית זה אומר שאני מקבל על עצמי להתנהג בצורה של בחירה, דהיינו ממקום נפשי שהוא למעלה מהטבע הרגיל.
פה נשאלת השאלה, איך אני יכול להתחייב על כזה דבר? איך אני יכול להתחייב להיות בבחינת מחדש? איך אני יכול להתחייב להיות בבחינת אדם, שזה אומר שאני אקח החלטה מהיום שאני אהיה בברית עם הבורא, כאשר אני רואה שלא פעם, לא עמדתי בהחלטות שלי?
התשובה לכך היא שצריך הכנה. צריך לרקום את הנקודה הפנימית הזאת, של הבחירה, לאט לאט. איך רוקמים אותה? אנחנו מפעימים את נפשנו בכמה אני גרוע, כאשר אני אדם שהוא בוגדני. מה זה אדם בוגדני? אדם בוגדני זה אחד שלא פועל את הא' שיש לפני הבגד. המילה בגד מורכבת מב' ג' וד', חסרה הא', היות שבגידה זה כמו ניתוק מאלופו של עולם.
הרצון לחיבור עם אלופו של עולם, הרצון לחיבור עם הבורא יתברך, הוא הבחירה ביתר דביקות. הבגידה, לעומת זאת, היא שאני רוצה להשתמש עם כוחות הגוף ללא הכוח של התחברות לבורא.
יוצא, אם כך, שכוח ההתחדשות בא תמיד למושג בתולה, לכוח שאני צריך לבנות את הקשר עם הבורא. לכן, אנחנו צריכים לעשות הכנה.
ההכנה הטובה ביותר להתחדשות היא הצדקה. זאת כיוון שהצדקה נותנת את האפשרות לאדם לדאוג לאותה ענייה ודלה – לאותה בחינת מלכות שבחרה ביתר דבקות. היא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש, שאמרה: "אני רוצה להיות בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא בצורה מלאה". אבל היא לא הצליחה, היא גנוזה ברדל"א.
לנו יש את האפשרות להזין אותה, להזין אותה על ידי התכללות. אבל בשביל זה צריך להיות כל החיים מחויבים אליה, בבחינת "אני לדודי ודודי לי".
מי זה האני הזה?
"אני לדודי ודודי לי" זה קשר. זו ההתחייבות שלי. זה ראשי תיבות אלול. אני לבורא יתברך, באהבת דודים – אהבה מתפרצת. זו אהבה שלמה של מדרגת החכמה, לא אהבת רעים, שהיא רק מדרגת היראה, רק מדרגת נשמה.
אלא אני רוצה להגיע לאהבה שלמה, מלאה, בלתי מסויגת, בצורה מקסימלית עם הבורא. אני לא מוכן להסתפק במועט. על זה הברית שלי. אם לא אוכל, אז אני אשמור על עצמי לפחות לא לבגוד. אבל יש לי תכלית, יש לי נקודת שאיפה שאליה אני הולך.
הרצון הזה שלי, חייב להיות דבר שאני שם אותו לנגד עיניי, וכל הזמן פועל לקראתו. לכן הברית צריכה להיות משולבת משני דברים:
- נקודת השאיפה
- הדרך שבה אני אלך לנקודת השאיפה הזאת
הברית היא קשר שלם של אהבה עם הבורא – אני לדודי ודודי לי. על זה הברית.
אבל בן אדם לא יכול לומר: "בטח, אני רוצה לאהוב את ה', אני רוצה לעשות איתו ברית, אני מוכן לחתום על זה". יש אנשים שמוכנים לחתום על כל מסמך, אבל כשצריכים לתת את התשלום לאותו מסמך, אז כבר קשה להם.
התשלום לאותו מסמך היא צדקה. צדקה זה לפעול את אותו רצון בהתכללות. דהיינו, בכל דבר שאני עושה, אני לא אשכח שאני רוצה להגיע לאותה תכלית, לאותה אהבת דודים עם הבורא יתברך. כל מעייני יהיו רק לזה, וכל רצונותי ישאפו לכך, גם אם אני לא מצליח, אבל לשם אני אלך. זה נוגע לצורת ההרהור שלנו, לצורת השפיטה שלנו.
אז מה צריך לעשות בחודש אלול?
ההכנה בחודש אלול היא ההכנה לקראת הברית. הברית היא "אני לדודי ודודי לי", דהיינו קשר של שלמות של מטרת הבריאה עם הבורא. על זה באה הברית. הברית מחייבת את האדם לקיים רצון בתולי שבו, שזה מזל החודש – בתולה. דהיינו, שיהיה בו את הכוח של התחדשות. כוח של התחדשות בא מהבחירה של האדם, והבחירה היחידה שיש היא בחירה מעבר לטבע הרגיל של האדם לקבל לעצמו, דהיינו הרצון להגיע ליתר דבקות עם הבורא. ההכנה שלנו, אם כך, צריכה להיות להכין את עצמנו לבחור ביתר דבקות, שהיא הברית שלנו עם הבורא.
לצורך כך אנחנו מבקשים סליחה. הסליחה היא לא על זה שפגמנו, אלא על זה שאנחנו רוצים לומר לבורא: "יש לנו התחייבות לברית. אנחנו מחזקים את החתימה ואת הערבויות שלנו לברית".
מתי החתימה היא חתימה טובה?
לכו לבנק ותנסו לקחת משכנתא. אם יש לכם ערבים טובים, אז נותנים לכם משכנתא. אבל אם אין לכם ערבים טובים, לא רוצים לתת לכם.
איזה ערבים טובים אתה יכול לתת? דבר יקר. מה יקר לך? אחד יקר לו הזמן, אחד יקר לו הכסף, אחד יקר לו הגאווה. כל אחד יקר לו משהו אחר. אז אתה צריך להתחיל לפרוט: "הבורא יתברך, הקשר איתך אומר לעשות את הדברים הבאים…". כמו עשרה דברים שמתחייב אליהם החתן בכתובה, אלה הדברים שאני מחויב. אם אני לא אעמוד בהם, זה הקנס. אבל כשאנשים שומעים שצריך לתת להם קנס, אומרים למה? מה? באהבה נותנים קנס? כן, ודאי.
לכן אתה צריך להציב לך דרך, והדרך צריכה להיות של חסד וצדקה, של לימוד תורה ומעשים של השפעה לכלל, שהם הדרך שלך לעשות את העבודה. הדרך צריכה להיות בתוך מסגרת של התבטלות ואהבת חברים. זו ההתחייבות, זו ההתחייבות לדרך, אבל בכוונה הפנימית היא צריכה להיות לחידוש. חידוש הברית, שזה עניין של קשר עם הבורא, קשר של אהבת דודים.
