כשגמר מנדל בלבו לעזוב את 'החוזה' ונסע עם אחד מחבריו לפשיסחה כדי להסתפח אל תלמידו של 'החוזה', 'היהודי הקדוש', חלה בדרך. כשבא לפשיסחה מוכרח היה לשכב. חברו רץ אל 'היהודי' וביקש ממנו לזכור את מנדל בתפילתו. "האם יצאתם מלובלין", שאל 'היהודי', בלי נטילת רשות מאת הרבי? "כשהשיב הן, הלך עמו אל האכסניה. "קבל עליך", אמר אל מנדל, "לשוב ללובלין כשתבריא ולבקש רשות". מנדל הניע בראשו לאות מיאון.
"מעודי לא נתחרטתי על אמת", אמר. 'היהודי' התבונן בו זמן רב. "אם תקיף אתה כ"כ בדעתך",אמר, "תבריא גם בלעדי זה". וכך היה.
כשבא אליו מנדל לאחר שהבריא, אמר 'היהודי': "טוב לגבר כי יישא עול בנעוריו". אז נכנס בכל איבריו לעבודת השם.
פעם אחת שאל 'החוזה' את 'היהודי', אם יש לו בחורים טובים. "מנדל", השיב, "רוצה להיות טוב". כעבור שנים רבות, בימי זקנותו, סיפר רבי מנדל מקוצק את השאלה ואת התשובה. "אז", הוסיף על כך, "עדיין לא רציתי, אבל למן הרגע, שאמר זאת 'היהודי הקדוש', רוצה ורוצה אני".
וכן מספרים, שלאחר פטירת 'היהודי' היה רבי מנדל דואג מי יהיה מורו. נראה לו 'היהודי' בחלום וביקש לנחמו: הריהו מוכן להיות לו מורה גם מכאן ולהבא. "איני רוצה במורה מן העולם הבא", השיב.