אחד מחסידי קוצק נתאוה פעם, בשבת פרשת קדשים, להסתתר מאחורי דלתו של הרבי מקוצק ולשמוע כיצד הוא "מעביר את הסדרה".
כשהגיע הרבי לפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שמע החסיד והנה הוא קורא בצורה כזו: ואהבת לרעך- הא? כמוך? ואחרי הפסקה של רגעים אחדים שמע את ההמשך בצורת אתנחתא: כמוך.
אפן השאלה והתשובה הסעיר את לבו של החסיד. מיד פנה אל נאמן ביתו של הרבי, רבי הירש מטומשוב, ושאלו לפשר הדבר. הסביר לו רבי הירש:
הרבי שאל את עצמו: כיצד מצוה התורה שאדם יאהב את חברו "כמוך", וכי מותר לאהוב את עצמו? הרי מתורת קוצק היא, שאהבה עצמית מביאה לידי זיוף ורמאות והונאה ולעצלות המחשבה ועוד. ותשובתו היתה: כמוך, כשם שאתה חייב לשנוא את עצמך תכלית שנאה, כך אתה חייב לאהוב את אחרים תכלית אהבה.
