(מדברי הרב אדם סיני בשיעור הדף היומי, עמ‘ י"ג)
"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי האריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להיכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר העניינים בחכמה" (עמ' י"ג)
כמו שכל שערה יוצאת מנקב אחד בראש ואין שתי שערות שיוצאות מאותו נקב, כך גם בחכמת הקבלה – כל מילה מ"שפת הענפים" באה משורש רוחני אחד בלבד.
הפירוש האמיתי של המילים, אם כן, הינו מעבר לזמן ומקום גשמיים (למשל: כלי הינו רצון לקבל, אור הוא תענוג וכד'). הפשטת המושג מזמן ומקום בצורה שכלית בלבד אינה מספיקה, ויש גם לחוות את הדברים – לא רק לחשוב אותם. כמובן, בתחילה יש ללמדם מפי חכם מקובל שיודע לפרש נכון את המילים על פי "שפת הענפים".
כאשר אנו מדברים על הפשטה מזמן ומקום עלינו להבדיל בין הפשטה רוחנית לבין הפשטה מדעית, גשמית. המושג "הפשטה" פירושו: "לתפוס את הכלל".
הפשטה רוחנית פירושה שהכללים מכילים פרטים רוחניים (דהיינו מעבר לזמן ומקום), בעוד שכלל גשמי מכיל רק פרטים גשמיים. כלל גשמי, לדוגמה, הינו כאשר האדם מבין ששלוש פעמים שלושה תפוזים הם תשעה תפוזים. אז הוא תפס את הכלל 3X3=9 באופן מופשט, אך זה מתייחס לכל המקרים שהוא מכיר תחת מקרי הזמן והמקום. לעומת זאת, ברוחניות הכלל גדול מסכום פרטיו, והמופשטות השולטת שם היא אחרת לגמרי.
הכלל הגשמי הוא כלל של פרטים גשמיים ולכן הוא מקיש רק לפרטים גשמיים, בעוד כלל רוחני מקיש על הנפש שהיא רוחנית. בעודנו לומדים את חכמת הקבלה, למרות שאנו שומעים מילים גשמיות, אנו צריכים ללכת לכללים שלא תובעים פרטים גשמיים בתוכם, דהיינו שאינם כללים של דברים גשמיים.
כך לדוגמה, ישנו כלל האומר שאדם רוחני הוא יותר בריא. אך אל לנו להשליך מכך על הגשמיות: האדם יכול להיות חולה מבחינה גשמית בעוד שלפי הכלל הוא חייב להיות בריא מבחינה נפשית.
חכמת הקבלה אומרת לנו לעשות מעשים גשמיים (מצוות), אם כך, האם לכאורה ישנה השלכה מהכללים הרוחניים על הגשמיות?! אלא, שיש להבין זאת על דרך משל: נניח שאנו מדברים על פירות, האם נאמר שהמילה "אגס"י הכתובה על גבי מחברת שייכת לכלל זה? האם ניגש לאכול את האגס הכתוב על גבי המחברת? בוודאי שנאמר שהמילה רק מצביעה על הפרט השייך לכלל, אך היא בעצמה לא מהווה פרט בתוכו.
באותו אופן, עלינו להבין כי הגשמיות היא רק סימן, כמו הכתב על גבי המחברת. אמנם הכיתוב מסודר מאוד על-פי החכמה, אך הוא רק מצביע על המובן הרוחני ולא מהווה את הדבר עצמו.
איך אדע מהו סוג ההפשטה שהפשטתי? התשובה היא, שצריך לבדוק לפי הפרטים הנובעים מהכלל- האם הם תלויים בזמן ומקום (שאז הכלל הוא גשמי) או לא. בהמשך, מופשטות רוחנית נכונה תיקבע ע"י כך שהיא צריכה להיות פרט בתוך הכלל האומר שצריך להגיע ליתר דביקות בבורא ית'.
