דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ל"ז – ל"ט, ח' בתשרי תשע"ה.
אנו לומדים מאמר "תלת דרגין נר"ן (שלושה דרגות – נפש, רוח ונשמה)".
מלמד אותנו הזוהק הגדול שישנם שלושה מדרגות, שהם גם נאחזות זו בזו. מדרגות אלו מסורות לחכמי לב. חכמי לב הם אלו שליבם לא נתון לגוף אלא לשכל ישר. לב חכם פועל כמו הקדוש ברוך הוא, אוהב, נותן, משתף וכו'. רק לב חכם כזה יכול להבין מדרגות רוחניות, פנימיות.
אמנם נראה שמדרגות אלו מתחילות לדבר על דברים גשמים אבל גם הם דברים רוחניים ורק ההתבטאות שלהם יכולה לבוא בדברים גשמיים.
מתחיל הזוהר הקדוש לדבר בעניין מדרגת הנפש.
כאשר בעל ואישה עושים מעשה להולדת נפש בעולם, כל האברים של האיש מוסכמים ומתתקנים להנות ממעשה זה, והנפש והרצון של נכנסים אז בהסכמה של אותה הפעולה, ובכך מושך את הנפש של אותו ולד שעתיד להיוולד.
הרצון הגדול והרגש שבמעשה זה מורגשים בבחינת הגוף אבל מיד צריכים לעבור לכוונה אחת, לרצון להיות שותפים במהלך העולמי של הקב"ה. להיות שליחים של הקב"ה בעולמו. כך מביאים הם את הנפש שלהם לאותו המעשה ולא פועלים רק כדבר גשמי.
כך מגיעה לאדם דרגתו הראשונה – בחינת "הנפש" הנמשכת לו מעת לידתו.
נפש זו נשארת עם האדם. לאחר שנפטר האדם מהעולם הזה הנפש אינה סרה מן הקבר. כלומר שנשארת נקודת קירבה שיש בה איזשהו דבר ניצחי עם אותה נשמה של האדם שעלתה למעלה. לכן נשאר משהו, איזשהו נפש, המקשר בין העולם הזה לאותה נשמה של הנפטר.
