דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים מ"ג – מ"ה, י"ב תשרי תשע"ה
מאמר "וירד אברם מצרימה".
פלא פלאים! לאחר כל הדרך שעשה אברהם עד שהגיע לארץ כנען הוא חוזר ויורד למצרים?
אומר הזוהר – משום שמצרים דומה (!) לגן ה', גן עדן!
כאן צריך זהירות שלא להתבלבל, מקום הטומאה דומה למקום הקדושה. במקום הטומאה מוחזק הפוטנציאל לאור הגדול – אבל אסור לקבל את האור הזה במקום הטומאה!
יש חכמה בצד ימין ויש חכמה בצד שמאל. חכמה שבצד ימין היא בחינת נהר פישון, וחכמה שבצד שמאל שהיא בינה השבה להיות חכמה, היא בחינת הזהב. גדלות הרצון מתבטאת בחכמה שבצד ימין.
הרצון הגדול נמצא במצרים, אבל שמה זהו מקום של טומאה גדולה.
לפעמים אדם לומד הרבה תורה ומבין בשכל הרבה מאד דברים אבל בגוף הוא אינו מרגיש שום קשר לדברים, לכן הוא הולך למקום שבו יש השתוקקות גופנית אבל רק כדי לעורר אותה ומשם לקחת את השתוקקות למקום של קדושה.
הבעיטה בקופסא –
שני חברים טובים שגדלו יחד ונפרדו לחייהם, כל אחד במקומו, ונפגשו לאחר הרבה מאד שנים כאשר בא חבר אחד עני מרוד אל חברו העשיר הגדול כדי לבקש ממנו עזרה כלכלית.
הורה העשיר למשרתו לתת לעני בקופסא שהביא אוצרות מבית האוצר.
נכנס העני לבית האוצר ואסף כמה שיכל בקופסא – ויצא החוצה. ראה אותו המשרת ובעט לעני בקופסא וכל האוצרות התפזרו על הריצפה… בכה העני במר נפשו על שכך עשה לו המשרת אך המשרת אמר לו – למה אתה בוכה? הרי יש לך עוד זמן לקחת מהאוצרות – תמלא שוב את הקופסא. נכנס מהר העני, מילא ויצא, ושוב בעט לו המשרת בקופסא, ושוב הוא בכה וכו' כך כמה פעמים.
עד שבסוף כשכבר לא נשאר זמן לאסוף עוד אוצרות, ממש התחנן העני בכל צורה אפשרית למשרת – שלא יבעט לו בקופסא! אז אמר לו המשרת – כל מה שכאן על הריצפה – שלך הוא! לא רציתי שיגמר לך המקום בקופסא ובגלל זה תפסיד עוד הרבה אוצרות…
כדי להגיע לגדלות – שוב צריך לרדת לקטנות ושוב לעלות לגדלות, אחרת היינו עומדים כל הזמן במקום ללא רצון להתקדם למדרגות חדשות. כך הדרך – בעולה ויורד. אין אפשרות לייצר בעמידה במקום אלא רק בעולה ויורד.
אומרו חז"ל – אין ירושלים נבנית אלא מחורבנה של צור (המקום של טומאה), וכן אין צור נבנית אלא מחורבנה של ירושלים.
לכן צריך לרדת למצרים – אבל גם לזכור – באנו כדי להעלות ניצוצים ולא כדי להישאר שמה וליפול לתאוות שלהם חס ושלום.
הסיכום כאן קצרצר – כדאי לשמוע את השיעור המלא…
