מהות חג סוכות – מאת מו"ר הרב אדם סיני שליט"א
(לשיעורים בנושא סוכות לחץ כאן)
המרכבה – יצחק אבינו
המציאות הקוסמית – השפעת חסד על העולם
התיקון הנצרך – קניית צורה יהודית לרצון
קו התיקון – אמצע דקו שמאל
המזל – מאזניים
בלשון הקבלה – תיקון הצל"ם (לבושי מוחין)
המשמעות הנפשית – קניית הגיונות של קדושה
חג הסוכות מהווה נדבך נוסף של מועדי תשרי. מועדים אלו, נועדו לתת לאדם את האפשרות לבנות את צד השמאל שבנשמתו. בהיותם נמצאים בחודש תשרי, שהוא זמן של דין, של קו שמאל במציאות העולם והאדם, נתונים מועדים אלו למציאות זמן קוסמי, שהוא למעלה מהבנת האדם, בו ישנה השפעה בלתי מודעת על נפש האדם לתיקון צד השמאל שבו. ראוי הוא שהאדם ינצל זמן ייחודי זה לייעודו.
תורתנו הקדושה, שניתנה לנו מפי הגבורה ממש, גילתה לנו את הנצרך לתיקון. צריכים אנו להיות אסירי תודה לקב"ה, שנתן לנו את הגילוי העצום של הנצרך לתקן, בדיוק בזמן הראוי לו. צריכים לראות זאת כסוד שלחשו באוזננו, שבא להטיב עמנו.
אין לראות במועדים אלו מטלה שנועדה להיות תשלום לרצונו של הקב"ה. מצוות החג הן הדרכה מעשית לתיקון האדם, כך שיוכל לתקן את נשמתו, כדי שתהיה ראויה לקבל את ההטבה, שרוצה להעניק לה הבורא יתברך.
קו השמאל הוא תיקון הרצון לקבל שבאדם, בשונה מקו ימין שהוא הרצון להשפיע. רצון האדם מורכב מחומר וצורה. את מציאות החומר גילינו מראש השנה עד ערב יום הכפורים בראש השנה המלכנו על הרצון את מלכו של עולם על רצוננו. ביום הכפורים המהווה שורש לסוכות, השרשנו את הצורך בתיקון צורת הרצון ע"י ה' העינויים וה' התפילות. עתה בסוכות אנו יוצרים בפועל את צורת הרצון, הנקרא צלם.
מהי צורת הרצון?
האור הניתן מלמעלה נקרא מוחין. מוחין אלו, כאשר מגיעים לאדם הוא צריך כלי להכילם. הגיונו של האדם הוא הצורה הניתנת למוחין אלו. והוא שאנו רואים שרעיון הניתן למס' אנשים כל אחד מבינו אחרת. השוני הוא לא ברעיון הניתן, אלא בצורת תפיסת האדם השומע, דהיינו בצורת ההיגיון אתו האדם מעבד את הרעיון.
משל לדבר אפשר להבין ע"י הכוס המכילה מים. מובן הוא, שצורת המים תהיה לפי צורת הכוס. אם הכוס תהיה עגולה יהיו המים עגולים, ואם תהיה מרובעת יהיו המים מרובעים וכן על דרך זה. יוצא, שמה שנותן את צורת המים, את צורת המוחין הוא הצורה של הכלי.
נקודה חשובה נוספת להבנת הדבר היא, שהאור ניתן בצורה ולא בחומר. כפי המים שניתנים בצורה שיוצרת הזכוכית ולא בזכוכית עצמה. החומר לא יכול לקבל אור וזו ידיעה מפליאה בעיניי, שיש לתת עליה תשומת לב מרובה.
כאמור הצורה של האדם היא ההגיונות דרכם הוא תופש את הידיעות הניתנות לו מלמעלה. ישנם ב' הגיונות בסיסיים. היגיון הטומאה והיגיון הקדושה. הראשון מבקש לראות את כל המציאות דרך ההיגיון של : "מה יצא לי מזה" והיגיון הקדושה מבקש לברר: " מהי האמת, או מה רוצה הבורא ממני".
ישנם לא מעט אנשים, המדווחים שמאמינים הם בבורא, אך עיקר הגיונם סובב סביב הדרישה שלהם מהבורא יתברך. שיקול הדעת שלהם הוא, כיצד אפשר "להשיג" מהבורא יותר. מה הם רוצים מהבורא, ולא מה הבורא רוצה מהם.
הגיון נקרא בלשון הקבלה צל"ם, שהם לבושי מוחין. ללא הלבוש לא ניתן להבין את האור. כדוגמה אפשר להבין את היחס שלנו לכוח החשמל. אי אפשר לדעת את כוח החשמל ללא המכשיר המגלה אותו. שהוא בחינת לבושי המוחין במשל. כך האדם צריך לבושי מוחין אמיתיים לאור הגדול אותו הוא צריך לקבל מהבורא.
אין לאדם זכות לוותר על האושר. אין לו גם אפשרות כזו, היות והבורא ברא את הבריאה, כדי להטיב לנבראיו. רק שיש צורות שונות בהם האדם חושב שיקבל את האושר. אם למשל חושב הוא שמהיגיון העצלות יקבל האושר, האדם בעל מחשבה זו, כיצד עליו לנוח מה שיותר, שהרי כך לפי הגיונו יהיה יותר מאושר. או שאם תשומת לב מבקש האדם, יחפש כיצד ישיג תשומת לב זו, אף על חשבון האמת.
אלו הגיונות עלינו לבנות בחג הסוכות?
עתה לאחר שהבנו שהדבר המרכזי הוא לבנות את ההגיונות בחג הסוכות, יש להבין ב' עניינים מרכזיים.
א. מהו ההיגיון המוביל- מהו הכלל ?
ב. מהם מרכיבי היגיון זה המבטאים את אותו כלל- הפרטים ?
א. מהו ההיגיון המוביל – הכלל
ההיגיון המוביל הוא בחינת האמונה, בבחינת צילא דמהמנותא. הוא בחינת הסכך, המבטא את ההסכמה של הנברא מתוך דעתו עצמו, לצאת מדירת קבע, שהיא צורת הקבלה העצמית, המתבטאת בבית, לדירת ארעי. כפי שהורונו חז"ל דתנו רבנן: "תשבו"- כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה. (סוכה כ"ח ע"ב).
דירת הקבע של האדם היא הרצון לקבל, כפי שניתן לו מהבורא יתברך. האדם הוא שבחר בשורשו ביתר דבקות, דהיינו דבקות של השוואת צורה. צורתו של הבורא יתברך ודאי של השפעה היא, שהרי אין בו כלל רצון לקבל, כל שכן צורה של בעל מנת לקבל.
אם אדם רוצה להידבק בבורא, צריך הוא לקנות את צורת ההשפעה. צורה זו אינה צורתו הקבועה של האדם, היא אינה עשויה אצלו בדרך קבע, היא ארעית אצלו. יוצא מכך שאת צורת ההשפעה צריך כל הזמן לבנות.
המנוחה האמיתית היא בתנועה. אי אפשר להיות במנוחה של הרצון לקבל, בבחינת נפישה של קבלת האור מתוך פסיביות. זאת הייתה הקבלה באינסוף, וזו שאיפתו הטבעית של האדם. האדם צריך לצאת מהרצון שכבר עשוי אצלו בבחינת עשיו, אל בחינת אמונה. על האדם לצאת מדעת הגוף, המתבטאת ב"הידיים ידי עשיו", ולבוא לבחינת "והקול קול יעקב", שהוא הרצון לתנועה והוא מדרגת הרוח לעומת מדרגת הנפש. מדרגת הצומח לעומת מדרגת הדומם. מדרגת התנועה לעומת מדרגת המנוחה הגופנית. בחינת זכר לעומת בחינת נקבה.
ועוד יש לומר, שהצל הוא בחינת ויתור על האור. למרות שאפשר לקבל את אור החמה, בבחינת ידיעה, מוותר האדם על האור עצמו. האור עצמו מבטא את המתנה מהבורא. בעשיית הסכך מבטא האדם את הויתור שלו על המתנה ובחירתו בנותן המתנה. הרצון לאהבת ה' הוא בניית הצורה האמתית. האמונה היא הלבושי מוחין האמיתיים, ההיגיון האמיתי המוביל כדי להגיע לאהבה.
לסיכום נאמר שההיגיון המוביל צריך להיות ההיגיון האמוני ולא ההיגיון הגופני.
ב. מהם מרכיבי היגיון זה המבטאים את אותו כלל- הפרטים.
פרטי ההיגיון הם האושפיזין, המבטאים את המרחב הנפשי הנכון של האדם. יש לדעת שההיגיון הוא מורכב מפרטים האמורים לגלותו. לא די באמונה כללית. אמנם גם באמונה כללית יש ערך נכבד ביותר, אך התגדלות האמונה והיכולת שהלב יתפעם ממנה, היא ע"י פרוט האמונה.
כפי שאדם צריך ללעוס את התפוח כדי להרגיש את טעמו, וכפי שהאדם צריך לדעת את פרטי הרעיון כדי להבינו, כך אף האמונה צריכה להיות מושגת בפרטיה. זאת מכיוון שתפיסת האדם היא מהפרט אל הכלל. מהחיצוני לפנימי. מהבלתי שלם לשלם. הפרטים אינם בונים את הכלל, הם רק מגלים אותו. ע"כ יש לדעת מי הם הפרטים, שבאו לגלות את האמונה השלמה שבאדם.
האושפיזין מבטאים את פרטי ההיגיון של החג, ע"כ צריך שבעה ימים, שהם בחינת ז' ספירות תחתונות, המבטאות את הגוף לעומת הראש. הראש הוא ג' הספירות הראשונות, הוא המופשט. הגוף הוא פרוט המופשט, כדי להרגיש את טעמו. הפרט הראשון הוא מרכבת אברהם אבינו בבחינת החסד, לאחריו יצחק בבחינת הגבורה, יעקב או ישראל בבחינת התפארת, משה בבחינת הנצח, אהרון בבחינת ההוד, יוסף בבחינת היסוד ודוד בבחינת המלכות.
כאן אנו מבקשים להפנים את הרעיון של הנצרכות של הפרטים. של שבעת ימי החג ושלא די ביום אחד. את הצורך לגוף, למעשה, לאישה, את הצורך בגילוי הכלל ע"י פרטים.
עוד אפשר לראות בפרטים את נענועי הלולב לו' קצוות ואת האדם המקבלם לתוכו. וכן את המינים עצמם בבחינת ג' ההדסים שהם חסד גבורה תפארת כנגד האבות, והערבות כנגד משה ואהרון, והלולב כנגד יוסף, והאתרוג כנגד דוד. (ראה מאמר על ארבעת המינים).
ההיגיון בנוי מפרטים. התעסקותנו בפרטים הכרחית היא. עלינו להביא את כל הפרטים לאיזון הנכון ולשים כל אחד מפרטי ההיגיון במקומם. מהאושפיזין מקבל היהודי את דעת האורח בניגוד לדעת בעל הבית. ראוי שהאדם ירגיש כאורח בעולמו של הבורא יתברך, בכך יורד גאוותו, ולא יתנהג כבתוך שלו. יבצע את רצונו בתור היותו בעל הבית, אז יוכל להגיע לדעת אורח ולברך את ה' בבחינת " דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי בעל הבית בוצע ואורח מברך" (ברכות מ"ו)
אברהם – אי אפשר לבנות צורה של יהודי, ללא אמונה שלמה של אברהם אבינו. של מידת החסד המוותרת על הגשמיות בבחינת שבירת הפסלים. שבירת האלוהות האלילית. שבירת אלוהי כסף ומסכה. לצערנו הרב ישנם עדין בני אדם המאמינים שהגשמיות היא זו שתפתור את מצוקתם, זו היא השלכה של אי קבלת מרכבת אברהם.
יצחק – צד יצחק מבטא את הצורך לעבוד בתוך גבולות מאוד ברורים. אי אפשר שידע האדם לחשוב כיהודי, אם ירצה להיות פרוץ, מופקר, לכאורה חופשי. החופש האמיתי הוא לדעת לפעול בתוך גבולות, כך יודע האדם לא רק מה אסור אלא גם מה מותר. יכול הוא לקדש את המותר לו.
יעקב – בחינת יעקב מבטאת את השילוב בין אברהם ליצחק, המשלבת לכדי אמונה באמת. מבטאת היא את הצורך לקבל תענוג, אבל רק בתוך מסגרת ברורה של אמת. מחייבת היא להיות גאה בדרכי ה'. שלמה היא בבחינת קו אמצעי, בבחינת הלב המשלב בין זרוע ימין לזרוע שמאל. בין האמונה לבין המעשה.
משה – בחינת משה מבטאת את האידיאה האמונית השלמה, שהיא למעלה מדעת האדם. הוא המקשר בין האדם לבין בוראו. ללא אמונה אין קשר עם הבורא. האמונה היא הקשר בין הנצחי לבין הזמני. היא היכולה לגאול את האדם מהמקום הצר של אנוכיות לרוחב הלב של בחינת ההשפעה. כוחה הוא למעלה מכל הכוחות כולם. האמונה היא הנבחרת שבהגיונות, היא האידיאה המובילה את היהודי. מאמינים בני מאמינים אנו. אשרי העם שככה לו. שככה אומר האר"י הקדוש גימטרייה משה.
אהרון – בחינת אהרון מבטאת את ההשבה אל הלב של האידיאה העליונה. את הצורך לבנות משכן אמיתי להתגלות ה' לנבראיו דרך בית המקדש. לייצר משכן בלב, המבטא את מרכז ההארה האמונית לכל רצונות הגוף. מרכז עבודת ה'. בחינת האהבה.
יוסף – בחינת יוסף מבטאת את הצורך בברית, בהתחייבות לפעול ולהגיע לאותה אמונה כללית. ישנן מהמורות בדרך. אם לא יבנה האדם את הגיונו בדרך של ברית ייפול ודאי בדרך. זו בחינה חשובה ביותר היות ובלעדיה כל העבודה הולכת לריק. ללא ברית בונים ובועטים בכול. שמירה על הברית היא המפתח לסבב לטוב את כל עבודת האדם. היא הלולב, שכל המינים נקראים על שמו. הוא הזוכה בכותנת הפסים.
דוד – בחינת דוד הוא הכלל שצריך דרכו לבטא את גדלות ההשגה של כל מה שפעל האדם. הוא הגילוי הגדול של ההיגיון השלם של המלכות, המבטאת את האמונה השלמה בבורא יתברך בבחינת השפלות מצד אחד והגדלת רוממות ה' מצד שני. המכלות שהיא השלמות של הנברא, חייבת להיות נסמכת בבחינה אמונית על שלמות הבורא. הוא בחינת משיח.
אם אדם אוחז באופן מאוזן במרכיבי היגיון אלו, שיש עוד הרבה מה לדבר בם, אזי יוכל לבנות את האמונה באופן השלם והראוי. הן בכללותה והן בגילויה ע"י פרטיה.
סיכום:
מהות חג הסוכות היא בניית צורה לרצון. הצורה היא ההיגיון האמוני, המבטא את היהודי שבאדם. דרך היגיון זה נקראת בלשון הקבלה לבושי מוחין. דרך לבושי מוחין אלו צריך האדם ללמוד, ולחיות. צריך הוא להשיג כמה שאפשר בצורה מאוזנת את הפרטים, המבטאים רצון זה. כך יהיה האדם שלם ויקנה בע"ה את האפשרות לבוא לזיווג השלם בשמיני חג עצרת.
——–
חג שמח לכל בית ישראל מאת צוות אתר הסולם
