דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים צ"ז-צ"ט. ו' חשוון תשע"ה.
סיפור – רבי אבא כאשר בא מבבל לארץ ישראל, היה מכריז, "מי רוצה עושה ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילד ויעסוק בתורה". היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.
איש אחד פנוי מאשה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו: "רבי, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שיהיה לי עשירות. אמר לו ר' אבא, "הנה וודאי, שתזכה על ידי התורה לעשירות". אמר לו: "מה שמך?" אמר לו "יוסי". אמר לתלמידיו שיקראו אותו, "ר' יוסי בעל העשירות והכבוד". והיה יושב ועוסק בתורה.
לימים כשהיה עומד לפניו, אמר לו: רבי, "אנה הוא העושר?" (איפה העושר שהבטיחת…?) אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמים.
נכנס רבי אבא לחדרו, להתישב בדעתו מה לעשות עימו, איזה תיקון לתת לו.
שמע קול אחד, כלומר אמרו לו מלמעלה, אל תענישו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו "שב בני שב, ואני אתן לך עשירות."
בינתים, בא איש אחד ובידו כלי פז. הוציאו לעינים והבריק אורו בבית. אמר לו: "רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה, ואני מבקש מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי שבעת שישב על שלחנו היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות מאלו, דהיינו מפז. ואני רוצה לזכות במצות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר."
אמר לאותו איש הפנוי מאשה, "עסוק בתורה, ואיש הזה יתן לך עושק, נתן לו האיש אותו הכוס של פז". קרא עליו ר' אבא, "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז". ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.
לימים, נכנסה חמדת התורה במעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצאו רבו שהיה בוכה. אמר לו, "על מה אתה בוכה?" והשיב לו, "ומה אני מניח בשביל זה העושר, את חיי העולם הבא. איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות התורה בעד עצמי."
אמר ר' אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמים.
קרא לאותו האיש ואמר לו "קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ועניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו ר' יוסי את הכוס של פז. ועד היום הזה לא ניטל השם בן פזי ממנו ומבניו. והיינו ר' יוסי בן פזי המפורסם. וזכה להרבה תורה הוא ובניו, כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמ"ש לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.
קצת מעבר… אדם שואל את עצמו – האם אני מוכן לוותר על מקומי ולבוא למקום אמיתי יותר? האם אני מוכן ללכת מתוך שלא לשמה ללשמה? כך גם אברהם אבינו, כפי שמלמדנו הזוהר, היה בהתחלה בשלא לשמה, בתור ערל הוא עבד קשה מאד כדי להשיג את הקב"ה. אם תשתמש עם אברהם שבתוכך, עם מדת החסד, תוכל למצוא את הקב"ה. ובסוף נכנס אברהם בברית ויכל להוליד את יצחק.
עד כאן היום… כדאי לשמוע את השיעור המלא…
