שלום
היום יום שני בשבת קודש. ביום שבת קראנו את פרשת תולדות.
הפרשה מספרת על יצחק שהיה נשוי לרבקה. נולדו להם עשיו ויעקב. בהמשך, יצחק חופר את בארות אברהם שנסתמו ומחדש אותם, ומסופר על יעקב שקונה את הבכורה מעשיו. אחר כך רבקה האמא מכוונת את יצחק שיקבל את הברכה הטובה מהאב יעקב. ובסוף יעקוב מעיין בורח מעשיו והולך לחפש אישה בבית אבי רבקה.
מה אפשר ללמוד מסיפורי התורה הקדושים בנפש האדם? מסביר הרב אדם סיני לפי הפסוק שפותח את הפרשה "ואלה תולדות יצחק – אברהם הוליד את יצחק" – כלומר יצחק יכול להיוולד וראוי שיוולד רק אגב ביסוס הכוח הנפשי שנקרא אברהם. נכון להוליד את הרצון בתוכינו רק אגב היכולת המופלאה של אברהם להיות אמוני (מאמין). כלומר, אברהם, מתוך רצון להתקרב אל השם, התחיל לוותר על הדברים משמעותיים בחייו בתור ילד – ויצא לדרך חדשה ולא ידועה.
אותו הדבר מסבירה הפרשה: לדוגמא, אפשר להשתמש ברצון הגשמי לאכול, אבל מתוך רעב פנימי לקשר עם אישתי.
כל אחד שמאוהב יודע שהוא אוכל או שותה אגב אהבתו, אהובתו.
לכן אנו צריכים להרגיש באהבה, ומהרצון לבסס את הקשר, נעשה את כל הפעולות הנדרשות בחיינו.
הרב מכנה את זה: 'סובייקט אובייקטיבי"
אז נא לזכור שמעכשיו כל פעם שנרגיש רעב, נדע כי במקור זה הרעב נובע מהרצון להיות בקשר.
