המשך משיעור קודם:
ועם זה נבין את מאמר חז"ל, "רבי שמעון בן מנסיא היה דורש את כל אתין שבתורה". שענין "את" היינו לרבות. זאת אומרת, שהרבה תורה ומצות כל יום יותר מחבירו. וכיון שבא ל"את ה' אלקיך תירא", פירש היינו, שלא היה יכול להרבות, אלא שבא לנקודה הזה, לא היה יכול להוסיף, אלא חס ושלום להיפוך.
ופירש רש"י, בן מנסיא, היינו שהבין את המנוסה, שפירוש נוסה ונסיגה מהמערכה. וכמו כן בן העמסוני, היינו שהבין את האמת, ואיזו צורה יש לו להאמת. ואז נשאר עומד על משמרתו, ואין יכול ללכת קדימה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את"- לרבות תלמידי חכמים. היינו כנ"ל, שע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים לקבל איזה אסמכתא.
היינו, שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר. אפילו שיהיה גדול בתורה, גם כן נקרא "עם הארץ", אם לא זכה ללמוד מפי ה'. לכן מוכרח האדם להכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יושית עליו, בלי שום וכוחים, אלא בבחינת למעלה מהדעת.
—
"הסולם"- https://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
