היסוד השבועי "מהי חזרה בתשובה"-פרשת וישב

[four_fifth]

המציאות בכללה מחולקת לשתי בחינות: טוב ורע. כשהאדם רוצה לבדוק את עצמו, עליו לדעת לזהות היטב את הבחינות הללו בתוכו ולהחליט לאן הוא משתייך. רק לאחר הזדהות עמוקה עם הטוב שבו, הוא יוכל לפעול אותו, כמו שיתבאר, בעזרת ה'.

[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת וישב מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

בספר מלכים א', מתוארת מציאות רוחנית מאוד קשה בה נתון עם ישראל. אליהו הנביא, בהיותו המנהיג הרוחני של עם ישראל באותה תקופה, הוא פונה אליהם בצורה מאוד נוקבת (פרק יח', פסוק כא') : "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הוּא הָאֳלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר". פירוש הדברים- כשנוח לכם-אתם עובדים את ה', וכשלא מתאים לכם- אתם עובדים אלוהים אחרים. עליכם להכריע- לכאן או לכאן. שם מסופר בהמשך שהיה מעמד מאוד נשגב בהר הכרמל שבעקבותיו העם אומר 'ה' הוא האלקים' ומתחיל תהליך של קירבה מחודשת לה' יתברך.
כמו אז כן עתה, אצלנו פנימה, אנו יכולים לעיתים לעשות תנועה רוחנית חזקה של מעשים טובים ושינוי פנימי אמתי ופתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, אנו נופלים בחטאים נוראים שאנו עצמנו מתביישים בהם וכשאנו מתבוננים בהם אנו לא מצליחים להבין את הדבר. הייתכן? כיצד ניתן להסביר זאת, את המעברים החדים האלה?
ראשית- עלינו להבין, מבחינה נפשית, את צד הטוב והקדושה ולעומתה את צד הרע והטומאה. בעל הסולם הגדיר לנו בצורה מאוד ברורה לבל נתבלבל, ואמר לנו שכשהאדם פועל מצד אנוכיותו, דהיינו שהוא סיבת הפעולה והתוצאה צריכה להיות אצלו- זה נקרא רע, זה נקרא טומאה. לעומת זאת, אם הוא פועל מתוך תפיסה שלא הוא סיבת הפעולה, ולא בו צריכה להיות התוצאה, דהיינו שהוא פועל בשביל מישהו מחוץ לעצמו- זה נקרא טוב, זה נקרא קדושה.

מיהו האדם? האם צד הטוב שבו, צד הרע שבו או שניהם יחד?

כדי להתחיל תהליך של חזרה בתשובה על האדם להזדהות עמוקות עם צד הטוב שבו. עליו להחליט באופן חד וברור שהוא ישות חיובית, טובה, שרוצה להיטיב לאחר ולפעול בצורה תכליתית ולהיות אדם אוהב. כל הצדדים האפלים שבאישיותו אינם הוא עצמו, אלא שיצר הרע מתלבש על נשמתו ונותן לו להרגיש כאילו כל התשוקות והרצונות הלא טובים הם עצם מעצמו ובשר מבשרו ושהוא לא יכול בלעדיהם.
תחילת התנועה הרוחנית של האדם היא בהכרת הרע ולאחר מכן- בשִׂנְאָתוֹ. כמו שמסביר הרב"ש על הפסוק בתהילים: "אוהבי ה' שנאו רע" שאם האדם רוצה לאהוב את ה', ראשית עליו לבוא למקום של שנאת הרע. אלא שאני לא יכול לשנוא את הרע כל עוד אני מזוהה אתו. לכן עלי לנתק את הרע ממני ולהבין שהוא זה לא אני ורק לאחר מכן אוכל לשנוא אותו, כי הוא מפריע לי להגיע אל תכליתי.
לכן על האדם לשבת עם עצמו ולברר מהו הטעם בחייו, לשם מה הוא חי ולאן הוא צריך להגיע. רק אחרי שהוא הגדיר לעצמו את תכליתו בחיים, הוא יכול לבחון היטב בין מה שמקרב אותו אל תכלית זו ומה מרחיק אותו ממנה. או אז ידע מה לשנוא, ידע ממה להתרחק. אז הוא יוכל להתחיל תהליך של חזרה בתשובה.

מהי חזרה בתשובה?

כותב הרב בספר, שתשובה יכולה לבוא רק על שאלה. 'שאלה' פירושה חיסרון, ובהקשר הזה התשובה תהיה המילוי לחסרון הזה. לענייננו- הכרת הרע שבנו והרצון להתנתק ממנו תהיה השאלה, והרצון להשליט את צד הטוב שבנו, שהוא האני האמתי של האדם, על צד הרע שבנו, תהיה החזרה בתשובה.
אלא שאנו מרגישים את החיסרון שלנו במקומות אחרים. תרבות המערב פיתחה תפיסה ודרך חיים הבאה למלא כל הזמן את הסיפוקים שלנו. פעם, לפני חמש עשרה שנה, היינו יכולים להיות לבד עם עצמנו, לחשוב, להתבונן. היום- אנו לא יכולים בלי הטלפון הנייד שלנו. הכל נמצא בו. לא צריך שום דבר אחר בעולם. לא נותנים לנו להשתעמם. כמה מתוסכלים אנו מרגישים כשנגמרת לנו הסוללה במכשיר? ככה אנו נאלצים להיות צרכנים כפייתיים של דברים מזדמנים, ולא של האני האמתי שלנו, המבקש דבר אחר לגמרי. כמה ריקנות אנו מרגישים שממלאת את נפשנו, אם רק נקשיב לה, לאחר מילוי סיפוק מידי, חיצוני, חולף?
לעומת המערב- במזרח מצאו דרך הפוכה: להתנתק מהרצון, מהתשוקות, מהחשקים. היכולת של האדם להתחבר אל האור ובסופו של דבר להיות הוא, זהו המקור לאושר האמתי. זה מה שהם קוראים לו 'נרוונה'. ככול שתרצה פחות ותתחבר יותר פנימה אל עצמך- כך תהיה מאושר. הרצון הנו רק אשליה שעליך לצאת ממנה.
באה היהדות ואומרת דבר אחר לגמרי: הבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו, ולכן הוא עשה אותה בצורה של רצון לקבל הנאה, בצורה של חיסרון. עצם זה שיש לי רצון, שיש לי שאלה, זה דבר טוב. ככול שרוצים יותר- זה יותר טוב.
מכאן אנו מבינים שלרצות זה דבר בריא. שהשאלות בנפשנו באות לתת לנו מקום להתפתחות. לכן כשמתעוררת שאלה, חיסרון, שלילה, אין לנו מה להיות מתוסכלים מזה, אלא לשמוח בכך. איך אפשר? בכך שנחבר את ההרגשה הרעה לנותן השלילה.
בה במידה ונבין שהבורא הוא זה ששלח לי את החיסרון, כך נוכל לעשות את התיקון המקווה. כך נוכל לחזור בתשובה, דהיינו לקחת את השאלה ולחבר אותה בחזרה לתכלית שלנו- דבקות בה'.

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]