ט"ו בשבט

מהו ראש השנה לאילנות? למה אנו אומרים שחל הוא דווקא בט"ו בשבט? האם ראש השנה לאילנות חל רק בזמן מסוים? ודאי שלא כך הדבר, ואין מדברים על זמן גשמי, אלא כל הבחינות פועלות תמיד, וכל אחד צריך לראות את מקומו וכיצד הדברים קשורים ומתייחסים אליו. התורה היא לא תורה זמנית, שהייתה פעם, אלא היא נמצאת תמיד, היא נצחית. כך גם בכל חג, אפשר להוליד נקודת עבודה גם כלפי החיים הפרטיים.גם לגבי האילנות, האם האילנות יאכלו תפוח בדבש? יתקעו בשופר? יאכלו ראש של דג ויגידו שנהיה לצמרת ולא לגזע? אולי יטוסו לאומן? אלא לא מדובר מהאילנות עצמם, שהרי האילנות לא קיבלו תורה. אלא יש להסביר על הצד הפנימי, על צד האדם. בתודה כתוב "כי האדם עץ השדה", האדם נקרא עץ השדה, מלמדת אותנו התורה בזה, שהיא לא מדברת לא מתרנגולים ולא מפרות, לא מעורבים ולא מנחשים, אלא היא מדברת מבני האדם.

מהו ראש השנה?
ראש השנה הוא זמן של דין, בראש נעשה בחינת דין לגבי שאר השנה. לגבי כל דבר וכל נושא, יש שנה מסוימת משלו. כל דבר החוזר על עצמו נקרא "שנה". שנה מלשון שהדבר שונה על עצמו, שיש בו חידוש. מהו "דבר שאין בו חידוש"? השנה, השמש, צורה, יצירה, שכֶל, מדע בהם אין חידוש, הם קבועים. לעומתם החודש, הלבנה, הרגש, האמונה, יש מאין, אלו הדברים שמתחדשים כל פעם.

המילה "פרעה" היא בגימטרייה "שנה". פרעה, שהוא יצר הרע (כפי שלמדנו בפרשיות השבוע האחרונות), אומר לנו: כל האמונה של האדם צריכה להיות רק מבחינת יצירה, רק מבחינת שכל. הכול מדע, אין פה למעלה מהדעת, אין אמונה, כך אומר פרעה. יש נקודת השתנות מעגלית שחוזרת על עצמה כמו ספירלה. המעגל הזה, שחוזר על עצמו, הוא העיגול, הוא בחינת פרעה, הוא הרצון לקבל ע"מ לקבל.

חודש שבט גם הוא זמן של דין. איזה דין? נשפטים בו לשבט או לחסד. חודש שבט הוא החודש החמישי לחודשי חורף, הוא מבחינת ספירת הוד (שמסתכלים על חג"ת נ"ה, הספירות של ז"א). את המילה "הוד" אפשר לקרוא בשתי צורות: "הוד" או "דָוֶה".כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" (דניאל י', ח'). הוד זה בית המקדש, שהוא הרצון הגדול של האדם לקבל את ההטבה האלוקית. הרצון הגדול הזה יכול להפוך להיות משחית, מאחר והאדם יכול לרצות לקבל לעצמו את האור כולו. זה דומה לכך שכאשר זוכים ללכת בבחינת חסד, אז ממשיכים מספירת החסד על כל חמשת הבחינות. כל הברכה היא מבחינת חסד, כפי שכתוב: "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהילים פ"ט, ג'), על ידי הברכה זוכים לפירות.

מהו פרי ברוחניות? "פרי" הוא תוצאה, תוצאה של העץ. אותו עץ שגדֶל, פרֶה ורבֶה, מבקש להוליד מתוך עצמו  איזשהו פרי.איזה פרי רוחני, למשל, אנו מכירים? אהבה, הרגשה טובה, הרגשת חברות, הרגשה של אהבת הלימוד, הרגשה של אהבת הדרך, הרגשה של התעוררות נפשית לעשות את הפעולות הנכונות וכן הלאה.

כמו שכתב בעל הסולם: "כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו הפרי הוא כל ההיכר בין הקדושה לקליפות, כי 'אל אחר אסתרס ולא עביד פירי'". "אל אחר" הוא יצר הרע, לא עושה פירות. גם אם הוא גדֶל וענפיו רבים, הוא לא עושה פירות. זהו כל ההיכר, זכייה בפירות היא רק על ידי חסד. כמו שממשיך בעל הסולם "כי כשעושין במידת השפעה, הנקרא 'חסד', אזי זוכים לדביקות השם יתברך."

הבדיקה "האם אנו מאמינים?", היא שאם מאמינים, צריכים לקיים!

כמה אתה מאמין? כמה אתה מוכן להשקיע באמונה זו? חצי שעה ביום, שעה ביום, שעתיים ביום, כמה? כמה בן אדם מאמין לכך שהכסף יעשה לו טוב? כמה בשביל הכסף הוא משקיע? שעה ביום, שעתיים ביום, שלוש שעות ביום? בד"כ יותר. כמה בן אדם מאמין שהתורה תעשה לו טוב? כמה בן אדם מאמין שהמיטה תעשה לו טוב? לפי זה רואים כמה בן אדם משקיע.

בט"ו בשבט, הנקרא "ראש השנה לאילנות", צריכים להתחזק במידת החסד, שעל ידי זה נזכה לפירות הנקראים "עץ עושה פרי"."עץ", הוא בגימטרייה אהי"ה במילוי יודין. כאשר העץ בא כדי לתת פירות, יש בו תקווה עתידית. כאשר יש תקווה עתידית. אפשר להוציא פירות אמיתיים (שם אהי"ה הוא שם שמורה על העתיד).

יש אנשים שבוחרים ללכת רק בדרך הפְּשט. פשט, פשוט, פשטות, טיפשות זה מאותן אותיות, מאותו שורש רוחני. למה בכל זאת רוצים ללכת בפשטות? כי יש בזה גם צד אמיתי בפשטות הזאת. מה הצד האמיתי בפשטות? שהשכל האנושי לא מתערב להחריב את הדבר שהוא בא מעצם קיומו.  מצד שני, רוב האנשים שרוצים פשטות, זה כדי לא להתאמץ להגיע לאמת, כי האמת מחייבת הרבה יותר.

יש אנשים שבחרו דווקא ללכת בדרך קשה. דרך קשה היא לא תמיד מראה תוצאות מיידיות, לא תמיד מקבלים את המשכורת באופן מיידי, זה רק לאנשים מיוחדים. גם אם בן אדם לא מרגיש את זה בכל רגע ורגע, אם נתנו לו מלמעלה לבחור בדרך כזאת שדורשת יגיעה קשה, עליו לחפש דווקא השפעה, דווקא בעל הסולם, דווקא גם להיות דתי וגם להיות פנימי, גם חיצוני וגם פנימי. בשביל זה צריך להיות אנשים מיוחדים, צריך לבחור בזה.

יצר הרע עומד על שתי רגליים אחוריות, לא רוצה לתת לעבוד. צריכים להתגבר בכוח, אם לא נתגבר בכוח לא נעשה פירות. אפשר לבחור בדרך יותר קלה, יש דרכים הרבה יותר קלות, אבל אין בהן פירות.

ישאל אדם, מי אמר שאין פירות? למה אתה אומר "אין פירות", אני רואה אנשים שיש להם פירות, למרות שהם הולכים בדרכים קלות? מי שרוצה, יכול לבחור פירות כאלה. יש אחד אוהב לאכול סברס עם הקליפה, יש אחד אוהב לאכול מנגו בלי קליפה, כל אחד הולך למקום אחר. אבל יש אנשים אניני טעם. אפילו באוכל אפשר לראות, יש אחד אוכל כל דבר בצורה גסה, לא משנה מה מביאים לאכול, העיקר לסתום את התיאבון. יש אחד שרוצה דברים מיוחדים, דברים טובים, הוא אנין טעם. ככה יש גם בחכמה, כך יש גם במוזיקה, יש בן אדם שלא משנה איזו מוזיקה ישמיעו לו, העיקר שיהיה קצת רעש באוזניים. לעומת זאת, יש אחד שרוצה לשמוע מוסיקה מדויקת, מוזיקה מסוימת.אניני הטעם הם בדרך כלל אלה שהולכים על הנקודות האיכותיות בחיים, הם אלה שמצעידים את העולם קדימה. הם יחידים בהתחלה, אך לאט לאט כולם מתקרבים אליהם. תמיד נקודות האיכות עולות והולכות ומשתבחות בעולם.

ההמון הולך אחרי היחידים. בהכרח היחידים הם אלה שבוחרים את האיכות. לכן כל מי שבחר בדרך כזו, רוצה לעשות פירות. גם אם עבודה על האילן היא לפעמים קשה מאוד, לוקח הרבה זמן עד שהוא מוציא פירות. ישנם פירות שבהתחלה הם מָרִים, אבל כשקצת מכים בהם אפשר להוציא מהם שמן זית זך למאור, למנורה, שכולה מיקשה אחת זהב טהור. רק צריך קצת סבלנות, צריך אמונה, צריך כוח, צריך אחדות. אפשר להגיע לפירות, אפשר להגיע לשלימות!

בראש השנה לאילנות כל אחד עושה לעצמו חשבון נפש. כל אחד צריך לשאול את עצמו: "מה אני בוחר?", ולא "מה בחרו לי מלמעלה?". צריך לשאול "לְמה אני דן את עצמי? האם לשבט או לחסד? לְמה אני רוצה לדון את עצמי? האם ללכת בדרך החסד, בדרך ה', או בדרך של טומאה?" כל אחד צריך לעשות לעצמו ראש השנה כזה בכל יום, לעשות לעצמו בחירה מחודשת.

צריך בכל יום החלטה מחודשת להיות עץ נותן פרי!