שלום רב,
היום יום רביעי ט"ו בשבט, פרשת השבוע היא: 'יתרו'.
עברנו את פרשת 'בשלח' שהוזכר שם שהאריך הדרך דרך המדבר, וגם נושא המן שירד מהשמיים, ונושא מלחמת עמלק שהרים משה ידיו לשמיים.
ובעבודת הנפש שלנו פה בזמן הזה, מדובר על קשר רצוף עם ה', וזה נעשה לא על ידי השכל שמבין על ידי חלוקה, אלא על ידי האמונה שהיא מאחדת והעשייה היא שגורמת לתזוזה הנפשית.
בפרשת השבוע 'יתרו', מסופר על יתרו כהן מדיין, אבי אשתו של משה, שבא עם כל בני ביתו לבקר את משה ממש לפני מעמד הר סיני, יתרו מייעץ למשה לשים שרי אלפים וכו'… ומסופר בפרשה גם על מעמד הר סיני ועשרת הדיברות.
הרב מספר לנו כי צריך לשמור על זרימה מתמדת, כמו שנאמר "נעשה ונשמע". ומסביר שאי אפשר לאדם שיעלה כל מחשבה לשפיטה. זה כמו שנחשוב איך ללכת: רגל ימין, רגל שמאל, להרים, להוריד… כל מי שחושב איך ללכת מועד במהרה.
אלא, יש לשמור על זרימה, על הליכה בדרך. הטכניקה של ההליכה היא נעשית באופן אוטומטי בין השרירים למערכת האיזון, אולם ההחלטה לאן ללכת באה מהשכל והלב.
לסיכום : העשיה שמורכבת מהרבה מנגנונים שעובדים יחדיו מביאה אותנו ליכולת לשמוע את ה', את הקול הפנימי.
הנני מזמין אתכם לשפר את המסגרות שמחזיקות את ההליכה היומיומית, כדי שהזרימה, שהיא הקול הפנימי, תהיה הרבה יותר שמחה, עם אהבה וכל טוב פרי הארץ.
היום ט"ו בשבט. מי ייתן שפירות העשייה של הליכה בדרך אמת ייזכו אותנו בשמיעה של פנימיות ואמונה.
