|
האדם צריך להבין, שאינו יכול להסתתר מלהיות מודע, היות והוא יהיה חייב להיוולד למודעות כך או אחרת, שתכריח אותו לעבודה עם מודעות זו. חייב אדם לפגוש את עצמו.
בלית ברירה, המציאות בנויה כך, שהתרחשויות החיים, מפגישות את האדם עם עצמו. כאשר אדם אינו מוכן לכך, הוא עלול להיפגש עם עצמו בהפתעה גמורה.
ראוי שהאדם יכין עצמו לקראת הפגישה שלו, עם מה שמחוייב להגיע. ישנה אפשרות לאדם, להגיע למודעות זו על ידי פעולה עצמית.
היכולת של האדם להגיע למודעות, מחייבת פעולה דומה למתרחש בפנימיותו. דהיינו הבחירה בלהיות הפוך מהמתרחש. לזה קוראים ויתור על ההרגש, ויתור על הנוחות, ויתור על הברור מאליו. על האדם ללמוד למות, רק כך יכול לגלות את חייו, שאם לא כן, יצטרך להיפגש במוות בעל כורחו. מוות נקרא חוסר חיות. אין כוונתי למוות גשמי. על האדם להסכים לוותר על החיות, שיש לו במצב מסויים.
מהם בחירות לפי הקבלה? כיצד לבחור מנהיג נכון? האם הרוב קובע? מי קובע המלך או העם? מהי שיטת ההנהגה הכי טובה למדינה? מה היחס הנכון למדינה? האם צריך לתמוך בקיומה?
מהי בחירה
מתוך שיעור של הרב אדם סיני שליט"א
שאלה: מהי בחירה? בין מה למה בוחרים? ומה בין בחירה לברירה?
תשובה: שאלה גדולה וננסה לתמצת אותה כמה שאפשר.
בחירה היא פעולה נפשית כמו כל רגש אחר, רק היא הרגש הנעלה ביותר שיש לאדם.
בחירה היא פעולה נפשית, שאינה מסתכמת בהסבר. כמו אהבה, אם נשאל, מה זה לאהוב? אז זו פעולה נפשית. ניתן רק לומר שהבחירה היא תנועה נפשית שצריכה להיות לאדם.
עכשיו ננסה לתאר את התנועה הנפשית הזאת כמה שאפשר. נתאר את הסיבות שלה ואת התוצאות שלה, כדי להבין ולהגיע לנקודת ההרגשה שלה.
בחירה שונה מברירה. יש טעות בשאלה "בין מה למה בוחרים?".
הבחירה אינה בין דבר אחד לדבר אחר. הבחירה היא על אותו הדבר, או שבוחרים בו או שלא בוחרים בו. לא בוחרים בין תפוח לעגבנייה, זה נקרא ברירה. ברירה היא בין דבר אחד לדבר אחר.
כשאדם אומר זה טוב לי וזה פחות טוב לי, זו לא בחירה, זו ברירה.
הבחירה היא דומה קצת לאהבה: או שאני אוהב את הדבר הזה או שאני לא אוהב אותו, אני לא צריך לאהוב אותו יותר מדבר אחר, או שיש לי קשר של אהבה אליו, או שאין לי קשר של אהבה אליו.
על כן, הבחירה היא פעולה שמאפשרת לי להתקשר אל הדבר ללא סיבה. אין סיבה שמכריחה את הדבר.
כאשר אדם מוליד את הדבר מתוך מקום שפועל ללא סיבה מכריחה – זו בחירה. אם יש סיבה מכריחה, אז זו כבר יצירה זו לא בחירה. בחירה צריכה לבוא כמו יש מאין. הבוחר הראשי הוא הבורא יתברך.
יש טעות נפוצה, שאנשים חושבים שצריכה להיות הסתרה כדי שתהיה בחירה. הם צודקים, אבל באופן חלקי. כאשר אני מסתכל על המציאות של הבורא יתברך, אני רואה שוודאי שהבורא בוחר – כי הרי אף אחד לא כופה אותו לפעול כפי שהוא פועל. יחד עם זאת, אין אני יכול לומר בשום אופן שלבורא יש הסתרה, אין לו הסתרה ויש לו בחירה.
במה הם קצת צודקים? אותם אנשים שחושבים שצריכה להיות הסתרה בשביל בחירה? שהאדם לא יכול לתרגל את מושג הבחירה, כאשר התוצאה כבר גלויה לו. יותר קשה לו, כי הוא יכול לרצות את הדבר, ואני אומר לבחור את הדבר, ולא לרצות את הדבר ולפעול אותו רק בגלל התוצאה המקווה שמכריחה אותו.
אז, כשהוא פועל רק בגלל שהוא רוצה – בגלל התוצאה המקווה, זה לא נותן לו את האפשרות לעורר את הנקודה הנפשית. הוא יכול לעשות את אותה פעולה, אבל זה לא בגלל אותה נקודה נפשית שהתעוררה בו שנקראת בחירה.
ההסתרה, אם כך, היא אמצעי להתאמן על בחירה. אבל אחרי שיש לו כבר את נקודת הבחירה, לא צריך יותר את ההסתרה הזאת, הוא כבר יכול לבחור גם אם יש לו את נקודת ההסתרה.
הבורא יתברך אומר לנו בספר דברים: " החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים – למען תחיה, אתה וזרעך.".
לא כתוב "תבחר בין החיים לבין משהו אחר" כתוב "ובחרת בחיים". זה או שאתה בוחר בחיים או שאתה לא בוחר.
בחירה היא צד הבורא שבנברא, כי רק צד הבורא יכול לפעול בצורה של יש מאין. היא נקודה שדרכה אנחנו משווים את עצמנו לבורא יתברך. היא האדם שבנו, והיא הנקודה הסגולית, לא השכל, לא הרצון, אלא דווקא האדם.
הנקודה שבה אנחנו צריכים לבחור היא יראת הרוממות. יראת הרוממות היא נתונה לאדם, ואם הוא בוחר בה, אז דרכה הוא יכול להתקשר אל הבורא יתברך.
הנקודה הזאת הנפשית של הבחירה, היא זו שמביאה לאהבה שאינה תלויה בדבר. הרצון לקבל שבאדם הוא הנקודה המכריחה את האדם לפעול על פי סיבה ותוצאה.
כאשר אדם פועל ללא סיבה – של הרצון לקבל, אלא מתוך בחירה, היא הנקודה הגבוהה ביותר של האדם שבה הוא בוחר ביראת הרוממות, ורק אז יכול להגיע לאהבה ללא תנאי.
כי אדם האוהב שלא מתוך בחירה, אלא מתוך אינטרס, כי ככה נעים לי, ככה טוב לי, אז הוא בוחר מתוך דבר מסוים. על זה אמרו חז"ל "אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה האהבה".
אך אם אנחנו רוצים אהבה שאינה תלויה בדבר, היא צריכה להיות לא תלויה ברצון לקבל. אז מה יש חוץ מהרצון לקבל, הרי זה מה שהבורא ברא? חוץ מצד הבריאה יש גם את צד הבורא שבבריאה.
לאדם ניתנה סגולה – "בצלם אלוקים ברא את האדם", הסגולה היא שהוא יכול לבחור. איפה הוא יכול לבחור? רק במקום המסוים הזה שנקרא יראת הרוממות, כל השאר הוא צריך לברור.
בחירה היא גם נקודת הכתר, היא הנקודה הגבוהה ביותר שיש לאדם. אחרי שהאדם בחר במשהו, הוא צריך לייצר סביבה שלמה של אותה בחירה, כדי שתייצג את האהבה שאותה הוא בחר.
סביבת הפעולה של האדם היא הדבר שהוא יכול לבחור, שהיא סביבה של יראה. מבחינה טכנית, הברירה נראית כמו בחירה.
ישנה נקודה שמבהירה את העניין. עשינו אותה פעם כתרגיל כדי להבין מהי בחירה. לקחנו אדם, כיסינו לו את העיניים, וביקשנו ממנו לבחור. העלינו אותו על שולחן, וביקשנו ממנו לבחור לקפוץ מהשולחן.
אמרנו לו "תבחר לקפוץ", והוא אמר "בחרתי". שאלנו "בטוח שבחרת?" אמר "כן, אני בוחר לקפוץ מהשולחן". אמרנו לו "תקפוץ" – והוא קפץ.
לאחר מכן העלנו אותו שוב על השולחן (אמרנו לו שלא כולם ראו), ואמרנו לו שוב "תבחר לקפוץ", אבל הפעם קירבנו אליו שולחן אחר, כך שלא הייתה לו אפשרות לקפוץ.
ביקשנו ממנו "תבחר לקפוץ", והוא אמר "בחרתי". שאלנו "אתה בטוח שבחרת?", אמר "כן, בחרתי לקפוץ". אמרנו לו "תקפוץ". ניסה לקפוץ ולא הצליח. אז נשאלה השאלה "האם הוא בחר או לא בחר?". הוא בחר, ולמרות שהוא לא הצליח לקפוץ, הבחירה נעשתה. מזה אנחנו רוצים להראות שהכרעת הדבר שונה מהבחירה בדבר.
הבחירה הייתה תנועה נפשית שהוא עשה. אם הכריע את הדבר או לא הכריע את הדבר, זה לא עניין שקשור אליו, זה עניין שנקבע מלמעלה.
הבורא יתברך אחראי לתוצאה. במקרה הזה אנחנו לא אפשרנו לו לבצע את בחירתו, אבל הבחירה הייתה יכולה להיות קיימת בפני עצמה. מזה אנחנו רואים שהיא תנועה נפשית, ללא צורך בהכרעת הדבר – ביישום הדבר, ובכל זאת ישנה בחירה.
זה שאני מיישם את הדבר אחר כך, זה כדי להרגיש את אותה הבחירה. המעשה בא לתת לי את הרגש אותה בחירה, דהיינו התפרטות של הפעולה הנפשית הזאת שנקראת בחירה. בדומה לאהבה, כשאני אוהב ואני עושה פעולות אחר כך של לבטא את אותה האהבה, זה כדי לחוש את אותו רגש שנקרא אהבה.
אותו דבר בעניין הבחירה, כשאני הולך לבצע את בחירתי, זה רק כדי להרגיש ביתר שאת את אותו הרגש של הבחירה שלי, אבל הבחירה עצמה היא אותה תנועה נפשית.
דרך זה אפשר להבין את הרעיון של הכול צפוי והרשות נתונה. יש לך רשות נתונה לבחור, זה שהדבר ייעשה או לא ייעשה, זה הכול צפוי, אבל אתה – יכול לבחור או לא לבחור בזה.
אומרים לך "תראה, המצב הוא שיש לך שתי ידיים, אתה יכול לבחור בזה או שאתה יכול לא לבחור בזה". מה זאת אומרת? זו תנועה נפשית, אם לא תבחר בזה, כל החיים תהיה מתוסכל. אומרים לך "זאת אשתך" או "זה הגוף שלך", זה אתה, אתה יכול לבחור בזה, ואתה יכול לא לבחור בזה. אתה יכול להיות כל החיים מתוסכל ולהתנגד ולא לרצות את זה.
אומרים לך "אתה יהודי", "אתה איש", "אתה אבא" אתה יכול לבחור בזה ולחיות עם זה בשמחה, ולראות איך אתה מבטא את הבחירה הזאת. אתה יכול גם להתנגד לזה ולא לקבל את זה, לא לקבל את זה נפשית, ואז אתה כל החיים מתוסכל.
לכן אנחנו צריכים לבחור שיש בורא בעולם. לראות בשכל מה האמת, ולבחור בה. אחרי שבחרתי בה, זה מבטא את האמונה שלי בה, כי היא למעלה מכל סיבה, מכל דבר, ואז זה נקרא אמונה שלמה.
כדי שהיא תהיה שלמה, אני צריך לבצע גם את המעשה כדי להביא את האמונה הזאת לשלמות, גם הרגשית. אני צריך שהבחירה הזאת מתוך אמונה תוכל להתפרט לי להרגשה יותר חזקה, כי המעשה גורם להרגש הדבר.
לסיכום, הבחירה היא פעולה נפשית. היא לא הכרעת הדבר. היא לא חייבת שתהיה הסתרה כדי שנבחר. היא הנקודה ההרואית הגבוהה ביותר שבאדם, שהיא צד הבורא שבאדם.
היא שונה מברירה, יש את בחירת הדבר או את אי-בחירתו. יש לי פעולה נפשית של הדבר על אותו עניין שמגיע אלי כאבחנה אם בחרתי בו או לא, הוא שונה מברירה שזה בין דבר לדבר.
