היסוד השבועי "מאבקים באדם בעת הליכתו בדרך"-בשלח

[four_fifth]

פרעה הרשע, לאחר שלמדנו שבוע שעבר שגירש את עם ישראל מארצו, בפרשתנו הוא מתעורר לרדוף אחרי בני ישראל. כן הוא המנגנון הנפשי הפועל בתוכנו: לאחר שיצר הרע נכנע תחת מערכת הקדושה, חוזר הוא ומתעורר ביתר שאת ומבקש את השליטה שלו בחזרה. ראוי שנשים את לבנו לדבר….

[/four_fifth]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת בא מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

מפרשת שמות התחלנו ללמוד על שעבוד בני ישראל במצרים וכל התנועה של משה, הבא בשליחותו של הבורא יתברך, היא כדי לשחרר את אחיו מהשעבוד הנורא.
במהלך פרשת וארא פרעה נענש על ידי ה' בשבע המכות, אך טרם נכנע. רק לאחר המכה העשירית הוא הסכים באופן סופי שאין לו ברירה אלא לשחרר את העבדים מארצו. אך לא לזמן רב: לאחר כמה ימים הוא חוזר בו ורודף אחרי העם כדי להשיבם לארצו.
את ה"הלוך ושוב" הזה פגשנו גם במכות: הוא מבקש שתיפסק המכה ומבטיח שישחרר את בני ישראל וברגע שזו נפסקת הוא שוב חוזר לסורו.

מיהו זה שמקבל את המכות?

ראוי שנבין לעומק את ההתרחשויות השונות, שהרי לא מדובר באף אחד אחר מלבד אנו עצמנו. פרעה מייצג את היצר הרע שבנו. לכן אם נבין ראשית את יסוד הדברים בצורתם המופשטת, נוכל בנקל להשליך אותם על עבודתנו הנפשית.
רק כנקודה למחשבה, כדאי שנשאל את עצמנו: כשפרעה, השולט על אנוכיותנו, נפגע, דהיינו מקבל מכות, איך אנו מרגישים ביחס לזה? האם אנו מזוהים עם הסבל שלו? או שמא עלינו לשמוח מזה שאנוכיותנו ניזוקה, שהרי רעה היא לתכליתנו?
אם אנו מרגישים רע עם זה, סימן שטרם השלמנו עם העניין שפרעה הוא לא אנחנו. האני הכוזב משתלט על אישיותנו ונותן לנו להרגיש כאילו הוא אנחנו. כל עוד לא הפנמנו את העניין הזה שאני לא זה שצריך לקבל את המכות, שאני לא פרעה, לא נוכל לצאת ממצרים.

צורת ההיגיון של הבורא לעומת של הנברא

יש לנו קונפליקט לא פשוט עם עצמנו איך נכון לפעול. מחד יש לנו את ההרגש המידי והשכל שאתו אנו באים לעולם, ומאידך באים אלינו בדרישה לסגל עצמנו להיגיון הפוך לחלוטין. למשל: ההיגיון של הנברא אומר שכמה שיותר מנוחה-יותר טוב. בא הבורא ודורש מאתנו יגיעה בלתי מתפשרת, ואומר לנו שרק ביגיעה נמצא את תכליתנו, ועוד דוגמאות רבות.
כל פעם שאנו פוגשים היגיון שהוא על דרך האמת, מרגישים אנו צורך ורצון להתנער ממנו על ידי הטלת דופי על מה שמחוצה לנו. כמו שאומר הזהר הקדוש בפרשתנו: "מדרך הכלב, כשמכים אותו באבן, הוא בא ונושך את חברו". נשיכה פירושה עשיית חיסרון. "בחברו" היינו במה שמחוצה לו. זה יכול להיות אשתו של האדם, רבו, חבריו, הבוס שלו לעבודה ואפילו הקב"ה.
מדהים לראות עד כמה דברי הזהר הנ"ל כ"כ מדויקים בלשונם. ההכאה היא לא על ידי מקל. כתוב 'אבן', שפירושה הבנה השונה והסותרת את תפיסתו הרגילה של האדם.

מדוע פרעה כל כך לא החלטי?

בהקשר הדברים שנאמרו עד כה, נוכל לראות בהרגשתנו שאם פרעה קיבל מכה, היה עליו לעזוב אותנו בשקט. אבל ההיגיון של הבורא אומר שהוא חוזר, ובגדול. מדוע זה כך? כי התיקון שלנו נעשה בדרך של שלבים: לאחר שאנו מתקנים מדרגה מסוימת וחושבים שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, מתעורר בתוכנו כח יותר גדול של רע בכדי שנבוא לתקנו. ה' "מעלה אותנו כיתה" וכך אנו הולכים וכובשים את חלקי נפשנו השונים.

פנימיות התורה ככלי נשק במלחמתו של האדם

למרות שאנו מרגישים בצורה מאוד עוצמתית את פרעה שבנו, לא השאירנו הבורא בודדים וגלמודים במערכה. שלח לנו את שליחיו הנאמנים, חכמי הפנימיות והקבלה, הבאים ללמדנו את ההיגיון של הבורא, בכדי שבעזרת עבודה של יגיעה מסודרת ועקבית, נוכל לסגל לעצמנו את ההיגיון שכל כך מורגש לנו כהופכי לנו: את ההיגיון האמתי שלנו.

שבת שלום!
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]